אקדיה – הבדלי גרסאות

שמו של החבל מיוחס למגלה הארצות [[ג'ובני דה וראזאנו]], אשר במסעו לחופי אמריקה במאה השש-עשרה כינה את אזור החוף האטלנטי שמצפון לוירג'יניה בשם '''"[[ארקדיה]]"''' (חבל ארץ ביוון ששימש בהשאלה ככינוי לארץ של שפע ושלווה). השם הופיע במפות החל מ-[[1548]]. [[סמואל דה שמפלן]], אביה-מייסדה של קנדה הצרפתית, השמיט את האות ר', וכך הפך השם לאקדיה. בחלוף השנים יוחד השם רק לאזור הצפוני ביותר של החוף.

ההתיישבות הראשונה באקדיה נעשתה ב-[[1604]], עת הקימו הצרפתים יישוב באי סן קרואה (כיום במדינת [[מיין]], ארצות הברית). את נסיון ההתיישבות הוביל [[פייר דוגואה דה-מון]], שהגיע למקום בראש משלחת סחר, בעידוד אנרי הרביעי מלך צרפת. המתיישבים סבלו מחורף קשה, וכמחציתם מתו. ב-[[1605]] העבירו את היישוב ליבשת שלחופי [[מפרץ פאנדי]], ליד [[אנאפוליס רויאל]] של ימינו, וקראו לו פור-רויאל. [[סמואל דה שמפלן]] היה אחד מחברי המשלחת ששרדו. אקדיה הפכה למחוז במושבה הצרפתית [[צרפת החדשה]], שדה שמפלן היה ממייסדיה (הוא עצמו עבר ב-1608 לעמק הנהר [[סנט לורנס]] וייסד שם את [[קוויבק סיטי]]).

חבל הארץ נותר דליל יחסית, עד שב-[[1674]] תבעו ה[[הולנד]]ים חזקה על השטח, אך נסיונם לא צלח, למרות שמינו מושל לשטח. עם זאת, השליטה הצרפתית בחבל לא נמשכה זמן רב. ב[[מלחמת המלך ויליאם]] (1689 - 1697) הצליחו המתיישבים האנגלים לכבוש שטחים נרחבים, אך נסוגו במסגרת הסכם שלום. לאחר מספר שנים, במסגרת [[מלחמת המלכה אן]] (1702 - 1713), תקפו הבריטים שוב, והפעם קיבלו לידיהם את החזקה על חלק מהחבל, מתוקף [[הסכם אוטרכט]] שנחתם ב-[[1713]], למעט שטחים מסוימים בו, ובהם האי '''איל-רויאל''' (כיום [[האי קייפ ברטון]]) והאי '''איל סן-ז'אן''' (כיום [[אי הנסיך אדוארד]]), וכן שטחים ביבשת שנותרו בשלטון צרפתי תחת השם אקדיה (כיום חלק מ[[ניו ברנזוויק]]).

ב-[[1719]] הקימו הצרפתים את [[מצודת לואיבור]], ישוב מבוצר באי איל-רויאל. ב-[[1740]] מנו תושבי האי 4,000 נפש, מתוכם 1,500 בלואיבור.<ref>‏[http://atlas.nrcan.gc.ca/site/english/maps/historical/preconfederation/newfrance1740/pop40a.gif/image_view מקור: אטלס קנדה]‏</ref>

באקדיה הבריטית נותרו רוב האקדים, כ-8,000. החבל זכה לשם חדש - [[נובה סקוטיה]]. ב-[[1749]] העבירו הבריטים את בירת המושבה מפור רויאל ל[[הליפקס (נובה סקוטיה)|הליפקס]], בין היתר כדי להתרחק מהאוכלוסייה הצרפתית. הם דאגו גם להביא מתיישבים בריטים לאזור שבשליטתם.

עם פרוץ [[מלחמת הצרפתים והאינדיאנים]] ב-[[1755]] תקפו הבריטים מטרות צרפתיות בגבול שבינם לבין אקדיה שבשליטת הצרפתים, ולאחר שגילו כי חלק מהאקדים שתחת שלטונם סייעו לצרפתים בקרב, החלו הבריטים בגירוש האוכלוסייה האקדית מנובה סקוטיה, גירוש שכונה "הגירוש הגדול". תוך שלוש שנים הוגלו כ-6,000 נפש, וב-[[1763]] עם תום המלחמה הוגלו עוד כ-12,000 ‏‏<ref>‏[http://www.thecajuns.com/exile.htm מקור]‏</ref> למושבות הבריטיות, לצרפת ולמקומות אחרים.‏

במלחמה עצמה הושם קץ לשלטון הצרפתי באקדיה, עת נכבש מבצר לואיבור ב-[[1758]]. לאחר מכן השתלטה בריטניה על יתר שטחי החבל. לאחר המלחמה התיישבו חלק מהגולים ב[[לואיזיאנה הצרפתית]] שעברה לשלטון ספרד. גולים אלה הם אבותיהם של ה[[קאג'ונים]] - המהווים חלק נכבד מתושבי [[לואיזיאנה]] של ימינו ושתרבותם ייחודית לאזור.

החל מ-[[1763]] קיבלה בריטניה לידיה רשמית את השליטה בכל חבל אקדיה. לחלקי החבל הגיעו בזמן [[המהפכה האמריקאית]] [[לויאליסטים]] בריטים, שנמלטו מ[[ארצות הברית]], וחלקם התיישבו על אדמות שהיו בעבר נחלתם של האקדים. ב-[[1784]] תבעו המתיישבים באקדיה היבשתית להפרידם מנובה סקוטיה, והמחוז החדש קיבל את השם [[ניו ברנזוויק]].