צוענים – הבדלי גרסאות

פעמים רבות, התיאורים באומנות העכשווית של הצוענים, עושים רומנטיזציה ל[[נראטיב]] הצועני לגבי יכולתם לנבא עתידות ואופיים העצבני והתשוקתי יחד עם אהבתם לחופש שלא ניתנת לביות והרגליהם ה[[פשע|קרימינלים]]. יצירות ידועות שמייצגות גישה זו הן כרמן של [[פרוספר מרימה]] ועיבוד היצירה של [[ג'ורג' ביזה]]. [[הגיבן מנוטרדאם]] של ויקטור הוגו וכן La Gitanilla של [[מיגל דה סרוונטס]] מייצגים אף הם גישה זו. כשביצירתו של הוגו בא לידי ביטוי גם החשש מממעשי הכישוף אשר יכלו כבכיכול לעשות הצוענים. רומנטיזציה משמעותית עברו הצוענים גם ב[[ברית המועצות]]. דוגמה קלאסית לכך היא הסרט "מלכת הצוענים" משנת [[1975]]. תיאור אקטואלי וריאליסטי יותר של צוענים מ[[הבלקן]], ניתן לראות בסרטיו של אמיר קוסטריצה כאמור, "חתול שחור חתול לבן" וכן בסרטו "שעת הצוענים". בסרטים אלו שמרו הדיאלקט המקורי של הצוענים אך חזרו לקלישאות הצועניות הידועות של צוענים אשר עוסקים בכישוף ופשע. תיאור אותנטי נוסף של הצוענים ב[[יוגוסלביה]] ניתן לראות בסרט משנת [[1967]] "פגשתי צוענים מאושרים". ייצוגים ספרותיים של הצוענים קיימים כבר מ[[המאה השש-עשרה]] ביצירותיו של [[שייקספיר]] [[חלום ליל קיץ]] ו[[כטוב בעיניכם]] ומאז ועד תקופתנו לוקחחים פעמים רבות חלקים ביצירות שונות.