בריחת ה-20 מלטרון – הבדלי גרסאות

בליל ה-[[31 באוקטובר]] [[1943]] הצליחו 20 [[מעצר| עצירים]] חברי [[לח"י]], לברוח מ[[מחנה המעצר בלטרון|מחנה המעצר]] ב[[לטרון]] דרך [[מנהרה]] באורך 76 [[מטר]] שחפרו. זו הייתה הבריחה הגדולה ביותר בתולדות ה[[מחתרת|מחתרות]] ב[[ארץ ישראל]] והצלחתה הייתה נקודת מפנה בדרכה של מחתרת זו.

מחנה המעצר היה מוקף במגדלי שמירה וגדר מחושמלת במתח גבוה. מיד עם ההגעה תפסו חברי קבוצת הבורחים את הצריף מס' 4 הקרוב ביותר לגדר. רצפת הצריפים הייתה מרכבת מאבנים המחוברות ב[[מלט]]. כדי ליצור את פתח המנהרה היה צריך להסיר מספר אבנים ולהדביק אותם למסגרת עץ כדי שהיה אפשרות לפתוח ולסגור את המנהרה ולהסוות את הפתח. מקום המנהרה הוסווה גם על ידי יצירת "מלתחה" שהייתה מכוסה בוילון משמיכות, שבה שמו את המזוודות והבגדים בהסכמת הבריטים. כדי להסוות את הרעש בהפרדת האבנים מהמלט, היה צריך לחכות ליום בו יהיה גשם שיומטר על גג הפח והרעש שיווצר יסווה את רעש העבודה. אפשרות זו נוצרה ב-[[12 בינואר]] [[1943]] ובחסות רעש הגשם הוסרו האבנים, הודבקו לתבנית עץ והוחזרו למקומן כשאת המלט המקורי מילא "מלט", פריך בצבע דומה שיוצר על ידי הבורחים לאחר נסיונות רבים.

חפירת המנהרה העלתה בעיות לאין ספור שנפתרו על ידי הבורחים:

ביום הבריחה נשכר אוטובוס להסעת הבורחים בעזרת אוהד המחתרת שהיה נהג בחברת ה[[אוטובוס]]יםהאוטובוס "דרום יהודה", אוטובוס להסעת הבורחים. בבקשת ההשכרה נרשם "לשם הסעת פועלים לחגיגה ב[[רמלה]]".

בצריף הבורחים, מיד לאחר המפקד והספירה של שעה 21.00, החלה הירידה למנהרה. הבורחים נפגשו בחוץ עם הנגבי ושוהמי שציידו כל אחד באקדח ורימוני יד. אחד הבורחים איבד את דרכו אך הצליח לאחר צעידה ממושכת להגיע ל[[מזכרת בתיה]] ומשם לתל אביב. שאר 19 הבורחים הסתדרו בחשיכה בשורה ערפית כשהם אוחזים אחד בידי השני והחלו בצעידה לקראת האוטובוס.

בשעה 03.00 הגיע האוטובוס לתל אביב והבורחים ירדו ממנו בשקט, למרפאתו של "רופא המחתרות" פרופסור '''מקס מרכוס''' שסייע למחתרות בנפש חפצה. למחרת הם פוזרו למקומות מסתור בחולות [[בת ים]].

הבריטים גילו את דבר הבריחה רק למחרת ב-[[1 בנובמבר]] [[1943]] בשעה 06.00. הם הטילו עליה [[צו איסור פרסום]] אך דבר הבריחה דלף. והעלה את קרנה של לח"י.

הבורחים חזרו מיד לפעילות, במשך הזמן נהרגו שלושה מהם מאש הבריטים. בין הבורחים יש לציין אתנמנה [[נתן ילין מור]], שתפס מקום חשוב בהנהגת לח"י עד לפירוקה ו[[מתי שמואלביץ]] שנתפס כעבור 5חמישה חדשים לאחר קרב יריות בתל אביב, נידון למוות אבל גזר דינו הומתק ל[[מאסר עולם]]. הוא הפך את משפטו למשפט פוליטי נגד שלטונות המנדט. האהדה למחתרת גברה ורבים הצטרפו לשורותיה.