פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין תקציר עריכה
 
הספר פורסם בשנת [[2008]] בהוצאת [[עם עובד]]. הוא זכה לסקירה בעיתונות, בטלוויזיה וברדיו, והפך לרב מכר.<ref>הספר הופיע ברשימת רבי המכר של עיתון [[הארץ]], למשל ב-31 בדצמבר 2008, 7 בינואר 2009, 14 בינואר 2009, 21 בינואר 2009.</ref>
 
לפי [[רוביק רוזנטל]], הספר ("גלעד צוקרמן מזעזע את קהיליית הלשון ומציע לקרוא לעברית ישראלית") היווה אחת מ"עשר השערוריות הלשוניות של העשור".<ref> [http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/016/300.html רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: סיכום העשור בלשון העברית], הזירה הלשונית, NRG מעריב, 31.12.2009.</ref>
 
==תוכן==
1. '''היברידיות''': הישראלית אינה שלב אבולוציוני בהתפתחות ה[[עברית]], אלא שפת-כלאיים חדשה היונקת בו זמנית הן מהעברית, הן מה[[יידיש]] והן משפות אחרות שדיברו מחיי השפה. לפיכך, היידיש, למשל, איננה "שפה זרה" ביחס לישראלית, והמלה "אינטואיציה" ("בינת הלב"), לדוגמה, אינה מלה זרה כי אם יסוד מובנה, בלתי נפרד בישראלית.
 
2. '''ילידיות''': אין שום טעם לכפות [[דקדוק]] על מי שדובר את הישראלית כשפת אם מהסיבה הפשוטה שהוא כבר מדבר אותה באופן מושלם, לפי חוקי דקדוק המצויים במוחו. בניגוד לשפת הכתיבה והספרות, שהיא "[[הביטוס]]" - מוסכמה חברתית, לפי הסוציולוג [[פייר בורדייה]] - שפת האם המדוברת אינה נלמדת אלא נרכשת באופן אוטומטי בלי מאמץ. זאת בניגוד גמור לטענתו [...] של הבלשן הידוע [[זאב בן-חיים]], "את לשונו, לשון דיבורו, קונה אדם בעמל וביגעה של שנים, ביגעה מתמדת כל ימי חייו" ("לשון עתיקה במציאות חדשה", [[לשוננו לעם]], האקדמיה ללשון העברית, 1953).<ref>מבוסס על {{הארץ|גלעד צוקרמן|ישראלי, דבר ישראלית!|1081451|28/04/09}}</ref>
 
===היברידיות===
כדי לתאר את ה[[דיאלקטיקה]] של הפילוסוף הגרמני [[הגל]] נהוג להשתמש בשלישייה [[תזה]]-[[אנטיתזה]]-[[סינתזה]]. על סמך הדיאלקטיקה הזאת נוצרה גם תפישתו של צוקרמן בנוגע לישראלית: התזה, למשל של הבלשנים [[חיים רבין]] ו[[חיים רוזן]], היא שהישראלית היא שפה שמית: עברית שהוחייתה; האנטיתזה, למשל של הבלשנים [[גוטהלף ברגשטרסר]] ו[[פאולופאול וקסלר]], היא שהישראלית היא שפה אירופית: יידיש עם מלים עבריות; והתרומה של צוקרמן היא ביצירת הסינתזה: הישראלית היא שפת-כלאיים אירו-אסיאתית: הן שמית (ממשפחת הלשונות האפרו-אסיאתיות) והן אירופית (ממשפחת הלשונות ההודו-אירופיות).<ref>מבוסס על {{הארץ|גלעד צוקרמן|ישראלי, דבר ישראלית!|1081451|28/04/09}}</ref>
 
לפי צוקרמן, "הכלי החשוב ביותר בספר הוא "'''עקרון החפיפה'''": ככל שמאפיין לשוני קיים ביותר שפות תורמות, כך יש לו סיכוי גדול יותר לחדור לשפה המתהווה. מהפכניות העיקרון הזה נעוצה בעובדה שהוא נוגד את "אילן היוחסין", כלי חשוב בבלשנות היסטורית, שיכול להשתמע ממנו שלכל שפה יש הורה אחד בלבד. אילן היוחסין עומד בבסיסן של התזה והאנטיתזה, שכן כל אחת מהן מאמינה שלישראלית יש רק הורה אמיתי אחד: בין אם הוא העברית (תזה) ובין אם הוא היידיש (אנטיתזה). הסינתזה, לעומת זאת, רואה בישראלית לשון רב-הורית."<ref>{{הארץ|גלעד צוקרמן|ישראלי, דבר ישראלית!|1081451|28/04/09}}</ref>
 
==ביקורת על הספר==
ספרו של צוקרמן '''ישראלית שפה יפה''' היווההוא שנוי במחלוקת ומהווה מוקד ויכוח חדש בזירת הבלשנים. וגרםהוא גרם לדיונים ציבוריים סוערים, למשל:
 
"הספר הזה קורא לדיון מעמיק." (נועם אורדן, הארץ, 24.12.08) '''לעומת''' "'עשר שקל' הוא קשקוש בתחת." (יוסי שריד, הארץ, 28.12.08)
 
טענות אחרות:
 
"משובב נפש" (ירון לונדון, לונדון את קירשנבאום, ערוץ 10)
 
"בבסיס דבריו של צוקרמן יש הרבה יותר משמץ של אמת... הספר הזה צריך להתקבל ולהביא לשינוי מסוים בגישות השמרניות המקובלות, החינוכית והמדעית...הספר כתוב בלשון פשוטה ובהירה, מכוונת לכלל המתעניינים בשפה...והוא רווי בהומור רב" (אהרן פורת, מקור ראשון, 9.1.09)
 
"משובב נפש" (ירון לונדון, לונדון את קירשנבאום, ערוץ 10)
 
"גלעד צוקרמן כתב ספר שנון, מרתק ומשעשע...ההדגמה בספר החדשני הזה היא באמצעות הדקדוק" (מנחם פרי, Ynet ידיעות אחרונות , 20.1.09)
 
 
בין המתנגדים שיצאו חוצץ נגד צוקרמן בלטה התנגדותו שלבלט [[יוסי שריד]]:
 
{{ציטוט|תוכן="הטיעון הזה גם איננו חדש וגם ידיים ורגליים אין לו. הרי מי ש[[יידיש]] היא שפתו, וייקלע לשיחה בעברית בת ימינו, לא יבין מלה, אולי חצי מלה. ואילו מי ששפת התנ"ך והחכמים נהירה לו פחות או יותר – יבין גם יבין, ואף יוכל להשתתף בשיחה. אמנם הוא עלול להישמע מליצי מדי ומיושן, אמנם כמה מלים החליפו משמעות בחלוף 1,750 שנה, ובכל זאת יהיה זה שיח של שומעים ולא שיח של חירשים. [...] "עשר שקל" איננו סלנג, הוא קשקוש בתחת. [...] חשוב שאנשים יבינו זה את זה, מסביר צוקרמן, וכל השאר לא חשוב. האם קוף לא יבין קוף? האם קוף לקוף לא יביע אומר? ובכל זאת, ולמרות התרבות גילויי הקופיות בג'ונגל התרבות שלנו, לא היינו רוצים שראשית האדם תהיה גם אחריתו, שמוצא האדם יהיה גם מותרו".|מקור = [[יוסי שריד]], "[[הארץ]]", [[28 בדצמבר]] [[2008]]<ref>http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1050561.html</ref>}}
 
תגובת צוקרמן בהארץ:
 
{{ציטוט|תוכן="יוסי שריד, ימני קיצוני (בתחום הלשון) המזלזל באויביו (ישראלים "עילגי לשון") והתומך בטרנספר אכזרי וחסר רחמים (של מה שהוא מכנה "שיבושי לשון"), הכתיר את מאמר הביקורת שלו: "קוף לקוף יביע אומר". רוצה לומר שמי שיקרא את "ישראלית שפה יפה" ויאמץ את מסקנותיו "יכחיד את השפה העברית" (עם דגש ב-כ', כפי שנזף בי חיים "יבין" בתוכנית הרדיו של יעל דן) ויביא בסופו של תהליך לכך שנדבר כמו קופים: א?-א?-א?.
 
[[יצחק לאור]] התייחס לעורק הראשי של הטענה, וכתב:
{{ציטוט|תוכן="היידיש היא תשוקתו של הבלשן הצעיר והמבריק גלעד צוקרמן [...] המלאי הגדול של דוגמאות שהוא מביא, ממיין ונותן להם שמות [...] ראוי בהחלט להקשבה וללימוד. [...] פרקי הספר הראשונים מיותרים ואם פוסחים עליהם ומגיעים לעיקר, כלומר לשליש המרכזי בספר, משתכנעים שלמחבר יש מה לומר. אף כי הוויכוח שצוקרמן מעלה באוב נערך עוד לפני שנולד, המלאי הגדול של דוגמאות שהוא מביא, ממיין ונותן להם שמות, עם הרבה תשוקה צה"לית לשימוש בראשי תיבות - ראוי בהחלט להקשבה וללימוד. מנין התשוקה הזאת לראשי תיבות? זו תשוקה ביורוקרטית. יש משהו ביורוקרטי בבלשנות. [...]
איפה נכנסת העברית של [[בעלי התוספות]] למן [[המאה ה-11]] ועד [[המאה ה-13]]? ואיפה נכנסת העברית של [[המאה ה-15]], [[המאה ה-16|ה-16]] ו[[המאה ה-17|ה-17]]? האם היא עברית "אחת" (נפרדת), או היא חלק מתהליך שאי אפשר להכיר בלעדיו את השפה, אם לא מכירים בו?".|מקור =[[יצחק לאור]], "הארץ" [[9 בינואר]] [[2009]]<ref>http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1053921</ref>}}
 
[[קטגוריה:יידיש]]
[[קטגוריה:בלשנות]]
[[קטגוריה:תחיית הלשון העברית]]
[[קטגוריה:סוציו-לינגויסטיקה]]
11

עריכות