קסטרטו – הבדלי גרסאות

 

ברבים '''קסטרטי''' היה כינוי לילדי [[מקהלה]] [[איטליה|איטלקים]] שסורסו על מנת לשמור על קול הסופרן שלהם ("Castratio" בלטינית פירושו סירוס). סירוס הקסטרטי היה פופולרי ב[[מאה (זמן)|מאות]] ה-[[המאה ה-18|18]] וה-[[המאה ה-19|19]]. באותה תקופה [[אשה|נשים]] לא הורשו לשיר ב[[כנסייה]] ה[[קתולים|קתולית]], ולכן ילדים סורסו על מנת למנוע מ[[התבגרות#שינויים ביולוגיים|קולם להתבגר]] ולהתעבות בעקבות שינויים [[הורמון|הורמונליים]] של [[גיל ההתבגרות]]. כך נשארו לילדים קולות גבוהים כקולות אישה שאפשרו להם לשיר ב[[כנסייה|כנסיות]] ו[[אופרה|אופרות]]. אחת המקהלות הקסטרטי הגדולות שרו ב[[הקפלה הסיסטינית|קפלה הסיסטינית]] שב[[קרית הוותיקן]]. סירוס נערי מקהלה הוצא מחוץ ל[[חוק]] באיטליה רק ב-[[1870]].

[[אלסנדרו מורסקי]] ([[1858]] - [[1922]]), הידוע בכינוי "הקסטרטו האחרון", הוא הקסטרטו היחיד שנשארו [[הקלטה|הקלטות]] של קולו על [[תקליט|תקליטי 78]].