הבדלים בין גרסאות בדף "מים כבדים"

הוסרו 194 בתים ,  לפני 8 שנים
מ
מ (r2.7.1) (בוט מוסיף: gl:Auga pesada)
==מים כבדים – עבר והווה==
[[קובץ:Deuterium oxide Norsk.jpg|ממוזער|250px|שמאל|אמפולה המכילה מים כבדים מתוצרת 'נורסק הידרו']]
מים כבדים בודדו לראשונה על ידי [[גילברט ניוטון לואיס]] בשנת [[1933]]. הם הופקו לראשונה באופן מסחרי ב-[[1934 במדע|1934]] במפעל ה[[נורבגיה|נורבגי]] 'נורסק הידרו' (Norsk Hydro). הקמת המפעל החלה בשנת [[1906]] והסתיימה כעבור חמש שנים. המפעל שימש בתחילה כ[[תחנת כוח]] ומפעל [[דשן|דשנים]] ורק בשנת 1934 החל בהפקת מים כבדים, בהספק ייצור של 12 טון בשנה. המפעל הותקף מספר פעמים על ידי [[בעלות הברית]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], על מנת למנוע מן המים הכבדים להגיע ל[[גרמניה הנאצית]] במסגרת [[פרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית|פרויקט הגרעין שלה]]. לאחר מספר תקיפות מן האוויר וחבלות קרקעיות הפסיק ב-1943 ייצור המים הכבדים במפעל.
מים כבדים בודדו לראשונה על ידי [[גילברט ניוטון לואיס]] בשנת [[1933]].
מים כבדים הופקו לראשונה באופן מסחרי במפעל ה[[נורבגיה|נורבגי]] 'נורסק הידרו' (Norsk Hydro), בשנת [[1934 במדע|1934]]. הקמת המפעל החלה בשנת [[1906]] ונסתיימה כעבור חמש שנים.
 
כיום מופקים מים כבדים בארבע מדינות בעולם: [[ארגנטינה]], [[הודו]], [[נורבגיה]] ו[[קנדה]], כאשר האחרונה היא יצרנית המים הכבדים הגדולה בעולם, לפי טכנולוגיה שפיתחה [[החברה לאנרגיה אטומית של קנדה]] (AECL{{כ}})<ref>[http://www.aecl.ca/Science/RD/Hydrogen.htm אתר AECL, דף מים כבדים]</ref>. ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה־50]] ו[[שנות ה-60 של המאה ה-20|ה־60]] הפיקה גם [[צרפת]] מים כבדים, אך כיום אינה עושה כן. [[רומניה]] מפיקה כמות קטנה של מים כבדים על אדמתה ולעתים [[ייצוא|מייצאת]] חלק מן הכמות.
המפעל שימש כ[[תחנת כוח]] ומפעל [[דשן|דשנים]] ורק בשנת 1934 החל בהפקת מים כבדים. למפעל היה הספק ייצור של 12 טון בשנה.
מפעל זה הותקף מספר פעמים על ידי [[בעלות הברית]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], על מנת למנוע מן המים הכבדים שהופקו במפעל זה מלהגיע ל[[גרמניה הנאצית]] במסגרת [[פרויקט הגרעין של גרמניה הנאצית|פרויקט הגרעין שלה]]. לאחר מספר תקיפות מן האוויר וחבלות קרקעיות הפסיק יצור המים הכבדים במפעל בשנת 1943.
 
עדניתן לשנתלהניח, [[1997]]כי כל מעצמות הגרעין המוכרות מסוגלות להפיק מים כבדים בעצמן, אך אינן עושות זאת מסיבותיהן (כלכליות בדרך כלל). מפעל הפקת המים הכבדים הגדול בעולם הואהיה עד לשנת [[1997]], מפעל ברוס (Bruce Plant) הקנדי שב[[אונטריו]]. נכון ל־[[1979]], הוא היה מסוגל המפעל להפיק מעל 700 טונות מים כבדים בשנה, יותר מפי 50 ממפעל הנורסק הידרו הישן יותר. לצורך הפקת ליטר אחד של מים כבדים השתמש המפעל בכ־340,000 ליטרים של מים. בקנדה יש מספר רב של כורים גרעיניים, בכולם,ובכולם המים הכבדים הםמהווים רכיב קריטי. עם זאת מאגרי המים הכבדים של קנדה עולים על כל צורך סביר., מאחר שלא נזקקה עוד להפקת מים כבדים בכמות כזו, הוחלט בקנדהב־1997 לסגור את מפעל ברוס, ב־1997.אך גם כיום ממשיכה קנדה להיות יצואנית המים הכבדים המובילה בעולם.
כיום מופקים מים כבדים בארבע מדינות בעולם: [[ארגנטינה]], [[הודו]], [[נורבגיה]] ו[[קנדה]], כאשר האחרונה היא יצרנית המים הכבדים הגדולה בעולם, לפי טכנולוגיה שפיתחה [[החברה לאנרגיה אטומית של קנדה]](AECL)<ref>[http://www.aecl.ca/Science/RD/Hydrogen.htm אתר AECL, דף מים כבדים]</ref>. ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה־50]] ו[[שנות ה-60 של המאה ה-20|ה־60]] הפיקה גם [[צרפת]] מים כבדים, אך כיום אינה עושה כן. [[רומניה]] מפיקה כמות קטנה של מים כבדים על אדמתה ולעתים [[ייצוא|מייצאת]] חלק מן הכמות.
 
ניתן להניח, כי כל מעצמות הגרעין המוכרות מסוגלות להפיק מים כבדים בעצמן, אך אינן עושות זאת מסיבותיהן (כלכליות בדרך כלל).
עד לשנת [[1997]], מפעל הפקת המים הכבדים הגדול בעולם הוא מפעל ברוס (Bruce Plant) הקנדי שב[[אונטריו]]. נכון ל־[[1979]], היה מסוגל המפעל להפיק מעל 700 טונות מים כבדים בשנה, יותר מפי 50 ממפעל הנורסק הידרו הישן יותר. לצורך הפקת ליטר אחד של מים כבדים השתמש המפעל בכ־340,000 ליטרים של מים. בקנדה מספר רב של כורים גרעיניים, בכולם, המים הכבדים הם רכיב קריטי. עם זאת מאגרי המים הכבדים של קנדה עולים על כל צורך סביר. מאחר שלא נזקקה עוד להפקת מים כבדים הוחלט בקנדה לסגור את מפעל ברוס ב־1997. כיום ממשיכה קנדה להיות יצואנית המים הכבדים המובילה בעולם.
 
==הערות שוליים==