נו-מטאל – הבדלי גרסאות

בשנות ה-90 עם ירידת ה[[הבי מטאל]] החלו לקום להקות מטאל חדשות אשר שילבו בין המטאל הקלאסי למוזיקה האלטרנטיבית. באותה תקופה החל ה[[אינדסטריאל מטאל]] לפרוח עם עלייתם של [[מרלין מנסון]], [[רוב זומבי]] ו[[ניין אינץ' ניילז]]., בנוסףובנוסף לכך החל להיווצר גם ה[[ראפ מטאל]] עם [[רייג' אגיינסט דה משין]]. באותו זמן הייתה מוזיקת ה[[גראנג']] המוזיקה הדומיננטית ברוק ולהקות רבות כמו [[אליס אין צ'יינס]] ו[[סאונד גרדן]] שילבו בין המטאל לגראנג'. לעומת זאת קמה בארצות הברית תנועת ה[[גרוב מטאל]] בהנהגת [[פנתרה]] ולהקות רבות כמו [[משין הד]], [[ספולטורה]] ו[[ביוזהארד]] צברו פופולאריות ענק וה[[גרוב מטאל]] הפך במהרה לז'אנר השולט במטאל האמריקאי. באמצע שנות ה-90 קם גל חדש של להקות אשר שילב בין ארבעת הסגנונות, הראשונות מביניהן היו [[קורן]], [[לימפ ביזקיט]], [[דפטונס]] ו[[קואל צ'יימבר]]. לאותו גל של להקות לא היה סגנון מוגדר אך המשותף לכולן היה החלפת המלודיה שבגיטרות (הנהוגה במטאל) בריפים קלים וקליטים (כנהוג במוזיקה האלטרנטבית) וריפים כבדים ועוצמתיים (כמו ב[[גרוב מטאל]]). הגל החל לצבור פופולאריות ועוד להקות מהאותו גל החלו להיות הלהקות המובילות ברוק ובמטאל האמריקאי. התקשורת ומבקרי המוזיקה נתנו לאותו גל את השם "נו מטאל" (בספרדית: מטאל חדש) מאחר שראו בגל זה כהיורש של סצנת ה[[הבי מטאל]] של שנות ה-80 שנכחדה ובנוסף לכך להבדילו מה[[הבי מטאל]] הקלאסי אשר היה שונה ממנו במבנה הבסיסי.