פר הכהן המשיח – הבדלי גרסאות

 

הגמרא מסופקת בסיבת טעמו של רבי שמעון, שהדיוט שנודע לו בתור כוהן גדול אינו מביא קרבן הדיוט. האם הסיבה לכך היא בכך ש[[שינוי הדין|השתנה דין קרבנו]], או שהסיבה לכך היא בכך שהכוהן גדול השתנה והפך לאדם אחר, בדומה ל[[שינוי (משפט עברי)|דיני שינוי במשפט העברי]], ואם כן ב[[אשם תלוי]] שלא השתנה דינו, עליו להביא קרבן.

הכהן גדול הינו אדם ציבורי, מעשיו משפיעים על כל העם, שכן קרבנות העם תלויים בו, מסיבה זו כותבת התורה "אם הכוהן המשיח יחטא לאשמת העם", כאשר הכוהן המשיח חוטא הרי דבר זה גורם אשמה לעם{{הערה|רש"י על החומש במקומו, מתוך מסכת הוריות.}}.

 

 

כמו כן, מכיוון שהוראתו לעצמו דינה כהוראת כ[[בית דין|בית הדין]] המרכזי של עם ישראל, כמו שבית הדין, כאשר הם הורו הוראה מוטעית והכשילו את הציבור עליהם להביא פר הנקרא [[קרבן חטאת הקהל]], כך גם הכוהן גדול מביא לקרבן פר. כך גם, בדומה לבית הדין, אין הוא מחוייב להביא קרבן, רק אם ההוראה היתה הוראה שאינה עוקרת כליל מצווה מהתורה{{הערה|ראה בהרחבה בערך [[קרבן חטאת הקהל]].}}.

מכיוון שפסקיו שווים בדינם לפסקי ה[[סנהדרין]], הוא מצטרף עימם למניין, אם הורו יחד, כך שלפי ההלכה האומרת ש[[קרבן חטאת הקהל]] מובא רק אם רוב הציבור היהודי חטא, ניתן לצרף במניין גם את הכוהן הגדול. חכמי הגמרא הסתפקו מאוד מה ה[[גדר]] של הוראה משותפת. אחת מהסברות אותם הציע [[אביי]], היתה שרק אם הורו במקום אחד נחשבת הוראתם למשותפת, אבל אם הורו בשני מקומות נפרדים, נחשבת הוראת הכוהן המשיח והוראת הבית הדין לשני הוראות נפרדות, אך [[רבא]] דחה את הסברא, וקבע בפשטות שכדי ששני ההוראות יחשבו כשני הוראות נפרדות לעניין חיוב הבאת הקרבנות, עליהם להיות בשני נושאים שונים.