אמצעי ראיית לילה – הבדלי גרסאות

על מנת שהאמצעי התרמי יוכל לקלוט את הקרינה ולהציג תמונה המבוססת על הבדלי הטמפרטורה שבין הגופים השונים דרוש גלאי מתאים. כפי שישנם [[גלאי]]ם ש"רגישים" לקרינה בתחום האור הנראה (למשל גלאי ה-[[CCD]] ב[[מצלמה|מצלמות]] המבוססים על [[צורן]]), ישנם גלאים אחרים הרגישים לקרינה בתחום התת-אדום, ובהם נעשה שימוש באמר"לים תרמיים (המבוססים על [[אינדיום]]-[[אנטימון|אנטימוניד]] InSb או [[כספית]]-[[קדמיום]]-[[טלור]]יד HgCdTe). עד [[שנות התשעים]] לא הייתה יכולת לבנות מערכים של גלאים כאלה, ולכן אמצעי התצפית התרמיים כללו אז רק גלאי יחיד, שקורר לטמפרטורות [[קריוגניקה|קריוגניות]], בדרך כלל על ידי התפשטות [[גז]]. התמונה נוצרה על ידי מערכת אופטו-מכנית של מראות ומנועים מהירים שסרקו את פני השטח בקצב גבוה. מערכת אלקטרונית בנתה אות וידאו מהאות במוצא הגלאי, בשילוב תזמון עם מערכת הסריקה המכנית. מערכות אלה הן יקרות מאוד ומסורבלות. במשך שנות התשעים פותחו מערכי גלאים ששימוש בהם מאפשר להיפטר מהסריקה המכנית, והם מקוררים לטמפרטורות נמוכות פחות על ידי [[קירור תרמואלקטרי|מקררים תרמואלקטריים]]. ישנם גם אמרל"ים תרמיים לא מקוררים, שהם ניידים וקלים יותר שכן אינם זקוקים למערכת קירור, אך ביצועיהם נחותים בדרך כלל [http://www.drs.com/products/index.cfm?gID=21&productID=385].