חצר שטרויס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישורים פנימיים |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 5:
שמואל שטרויס (1847–1904) היה נינו של רבי [[יצחק אריה וורמסר|יצחק זקיל לייב וורמסר]] ("הבעל שם ממיכלשטט") וחותנו של [[יעקב רוזנהיים]], מייסד [[אגודת ישראל]]. את הונו עשה בעסקי [[בנקאות]]. למרות היותו בן התרבות הגרמנית הוא נמשך ל[[יהדות מזרח אירופה|יהדות המזרח-אירופית]] ובמיוחד ל[[תנועת המוסר]] ולראשיה. הוא תמך כלכלית במוסדות תורה וב[[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]], ולפי עדות חתנו רוזנהיים{{הערה|'''זכרונות''', [[הוצאת נצח]], עמ' 59.}} הוא פיזר לצדקה "הרבה יותר מחמישית מהונו".
שטרויס התקרב לרבי [[שמחה זיסל זיו]], "הסבא מקלם", ואף תרם ל"בית התלמוד" בקלם 6,000 [[רובל]].{{הערה|דב כץ, '''תנועת המוסר''', כרך ב', עמ' 60.}}. בשנת תרנ"ד (1894), עם מותה של אשתו, החליט שטרויס ליזום פעולת צדקה לעילוי נשמתה. הוא בחר ברבו הרב [[יעקב שור]]
במרכז חצר שטרויס הוקם
חצר שטרויס הפכה להיות מרכז של תורה ומוסר בירושלים. במקום התגוררו גדולי המוסר המפורסמים שבדור, שעלו מ[[ליטא]] והתיישבו בירושלים, ובהם: רבי [[יצחק בלאזר]], רבי [[נפתלי אמסטרדם]], רבי [[צבי לויטן]], רבי [[יצחק מלצן]] ורבי [[אריה לייב ברוידא]], אחיו של רבי "הסבא מקלם". הקשר של השכונה לתנועת המוסר היה חזק כל כך עד שנהגו לומר בדרך הלצה כי מקור שם השכונה 'מוסררה' הוא מן המילה 'מוסר'.
|