שירות מבוסס מיקום – הבדלי גרסאות

'''שירותים מבוססי מיקום''' (או ''' שירותי איכון'''; ב[[אנגלית]]: '''Location-based service''') הם יישומי [[מידע]] ו[[בידור]] ל[[טלפון סלולרי|טלפון הסלולרי]], המאתרים מידע אודות מיקומו הגאוגרפי של הטלפון ומשתמשים ביכולת זו על מנת לייצר תוכן. המערכת הוותיקה והבולטת שעושה שימוש בטכנולוגיה זו היא ה-[[GPS]], אך ישנן שיטות אחרות לאיתור המיקום על ידי ה[[אנטנה|אנטנות]] הקרובות ביותר הנותנות שירות למכשיר.

התראות מבוססות קרבה נחלקות לשתי קטגוריות- שירותי משיכה (Pull) ודחיפה (Push). שירותי משיכה מתבססותמתבססים על בקשה ישירה מהמתמש לקבלת תוכן, כמו בקשה לחפש שירות עסקי קרוב, או לקבל התראה לגבי המצאות שירות שכזה בקרבת מקום. שירותי דחיפה מכוונים תוכן אל המתמשהמשתמש ללא בקשה ישירה או דרך בקשה עקיפה בלבד,. אלו שיכוליםיכולים גם לשמש כשירות לציבור במקרים של יידוע על מפגע סביבתי או מזג אוויר מסוכן.

עם ההתפתחות השימוש המסחרי בטכנולוגית איתור מיקום, לדוגמה השימוש בצמידי [[RFID]] לתיוג של אובייקטים ממשיים ב[[פייסבוק|פייסבוק]] בפסטיבל כפר המוזיקה של קוקה קולה בישראל, 2010, עולות שאלות לגבי התחלופה של מידע פרטי הנוגע למיקום בין משתמשים וידיים מסחריות. דווח על ידי המרכז למידע אודות פרטיות אלקטרונית האמריקאי על אפשרות של משיכת היסטורית המיקום של משתמשי ישומים סלולריים מתוך מסד נתונים ללא הסכמתם. כמו כן [[רשת חברתית|רשתות חברתיות]] המציעות תקשורת סביב מיקום משתמש מאחסנות מידע שהועבר מהמכשיר הנייד ליישום, ומידע זה נגיש לגמרי למפתחי ישומים מבוססי מיקום.

מאמר מחקר שנערך מטעם רשת התקשורת האמריקאית [[AT&T]] מציין שמידע מסוים אודות מיקום משתמשים דלף לגופים מצד שלישי בכל הרשתות החברתיות שנחקרו, 20 במספר, כגון Facebook, Twitter, Myspace, וFlickr על אף נהלי הפרטיות שנהוגים ברשתות אלו.

חקיקת "חוק ה[[חוק הספאם|can-spam act of 2003ספאם]]" בארצות הברית בשנת 2003 על ידי הקונגרס האמריקאי אסרה על שליחה של כל מסר למשתמש קצה על ידי גופים מסחריים ללא אישורו המפורש (opt-out), ועל כן הציבה אתגר בפני מפרסמים המעוניינים להשתמש בשירותים מבוססי מיקום להפצת פרסום. חלק מהמפרסים התמודדו עם איסור זה על ידי קבלת אישור מהמשתמש דרך אתר ברשת סלולרית, מסרון [[SMS]] או ישומים סלולריים בטכנולוגית [[Java]]).