רפורמת בכר – הבדלי גרסאות

'''רפורמת בכר''' היא רפורמה ב[[שוק ההון]] ב[[ישראל]] שנערכה לאור מסקנות "'''ועדת בכר'''" בראשותו של מנכ"ל [[משרד האוצר]] ד"ר [[יוסי בכר (רואה חשבון)|יוסי בכר]], אושרה ב[[הכנסת|כנסת]] בסדרת חוקים באוגוסט [[2005]], והוטמעה לאחר מכן. מטרת הרפורמה היא הפחתת ה[[ריכוזיות]] של המערכת ה[[בנק|בנקאית]] בשוק ההון. עיקרי הרפורמה הם סיום הבעלות של ה[[בנק]]ים על [[קופת גמל|קופות הגמל]] ו[[קרן נאמנות|קרנות הנאמנות]], עידוד התחרות בתחומי [[השקעה|השקעות]] אלה, הגברת התחרות בתחום [[פנסיה|החסכון הפנסיוני]], הגברת הגיוון של אמצעי ה[[מימון]] במשק, ליצירת תחרות לאלו המוצעים על ידי הבנקים.

 

הרפורמה הוצעה בעקבות [[ניגוד עניינים|ניגוד האינטרסים]] המושרש ששרר בקרב הבנקים בארץ, משום שמצד אחד הבנקים היו הגוף המייעץ ללקוח באשר לאפיקי ההשקעה המומלצים לו, ומצד שני חלק מאפיקי ההשקעה שייכים לבנקים, ובחלקם יש לבנקים אינטרסים אחרים (כגון בעלות חלקית, בין אם דרך [[מניה]] ששייכת לבעל חוב של הבנק, ובין אם בהשקעה כבעל עניין ב[[חברה (תאגיד)|חברות]] במשק). ההנחה היא ש[[יועץ השקעות|יועצי ההשקעות]] של הבנק לא יוכלו לשרת בו זמנית גם את הלקוח המבקש את אפיק ההשקעה המשתלם ביותר וגם את האינטרס של הבנק המעסיק אותם, המכתיב השקעה במוצרי השקעה של הבנק. קרנות הנאמנות וקופות הגמל שנמצאו בידי הבנקים ריכזו את מירב הנכסים בתחום עד לתחילת הרפורמה.