אדד-ניררי השני – הבדלי גרסאות

הוא לא היה דמות מרשימה, ושמו לא הונצח לדורות. אולם, הוא היה זה שחילץ את ארץ אשור סופית מאחיזתם של ה[[ארם|ארמים]] בצפון-מזרח, והוא שפתח את הפרק האחרון והמזהיר ביותר בתולדותיה של ארץ אשור. המלחמה שהוא פתח בה וניצח, נחשבה בעיניו למלחמת שחרור לאומית. הוא לא חיכה להתקפות שכניו, אלא יזם בעצמו מסעות מלחמה נגדם. בכתובותיו, הדגיש אדד-ניררי את החידוש שבכיבושיו לאחר השפל המדיני בדורות שקדמו לו.

 

 

אדד-ניררי ערך צפונה יותר מסע אל כומאני ב[[קפדוקיה]], משם פנה לכיוון ארץ [[הר אררט|אררט]], ובמסעו חזרה סיפח את ארץ כותמוח'י. באותו אזור הוא ערך מסעות נגד "ארצות נאירי", אם כי ככל הנראה לא הגיע לתוצאות של ממש. במזרח הוא יצא נגד ארץ לולומה (לולובים), באזור הרי הזגרוס, ונגד ארץ זמוא (Zamua; באזור סולימאניה כיום) באותו אזור. בדרום נלחם אדד-ניררי נגד ארץ [[בבל]] והנחיל שתי תבוסות לשמש-מודמיק, מלך בבל. כתוצאה מכך איבדה בבל רצועת קרקע גדולה צפונית לנהר הדיאלה ועיירות גבול על הפרת התיכון – את היט (Hit) וזנקו (Zanqu). מסע נוסף נגד נבו-שום-אוכין, יורשו של שמש-מודמיק, הסתיים ככל הנראה בלי הכרעה ובעקבותיו נחתם חוזה שלום בין אשור לבבל למשך כ-80 שנה.