שמשון רובין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 3:
 
==ביוגרפיה==
שמשון רובין (Simon Shimshon Rubin) הוא פסיכולוג קליני, מדריך ומומחה לפסיכותרפיה ואבחון, שמכהן כמייסד וראש [[המרכז הבינלאומי לחקר אובדן, שכול וחוסן נפשי באוניברסית חיפה]]. רובין הצטרף לסגל האקדמי ב[[אוניברסיטת חיפה]] ב-1980, ומכהן כפרופסור מן המניין עם קביעות מאז 2001.
שמשון רובין (Simon Shimshon Rubin) נולד ב[[שיקגו]], בן ל[[רב]] אברהם וחנה רובין, שהיגרו ל[[ארצות הברית]] אחרי [[מלחמת העולם השנייה]]. במהלך המלחמה האב רובין נלקח ל[[רוסיה]] ואשתו הראשונה ושני ילדיו הקטנים נספו ב[[שואה]] ב-1942. בארצות הברית הרב רובין היה רב של כמה קהילות בשיקגו, ונפטר באופן פתאומי ב-1955. לשמשון רובין יש אחות אחת. אמו נישאה מחדש ב-1962 לרב יהושע סטוטלנד, מחנך ו[[אקטואר]].
שמשון רובין (Simon Shimshon Rubin) נולד ב[[שיקגו]], בן ל[[רב]] אברהם וחנה רובין, שהיגרו ל[[ארצות הברית]] אחרי [[מלחמת העולם השנייה]]. במהלך המלחמה האב רובין נלקח ל[[רוסיה]] ואשתו הראשונה ושני ילדיו הקטנים נספו ב[[שואה]] ב-1942. בארצות הברית הרב רובין היה רב של כמה קהילות בשיקגו, ונפטר באופן פתאומי ב-1955. לשמשון רובין יש אחות אחת. אמו נישאה מחדש ב-1962 לרב יהושע סטוטלנד, מחנך ו[[אקטואר]].
 
שמשון רובין קיבל חינוך [[דתי-לאומי]], ולמד בבתי ספר יהודיים בשיקגו. היה פעיל ב[[תנועת הצופים]] ואחר כך ב[[בני עקיבא]]. סיים תיכון ב-1966. אחר כך, נסע ללמוד ב[[ישיבת כרם ביבנה]] בשנים 1968-1966. הוא למד ב[[ישיבה יוניברסיטי]] ב[[ניו יורק]] וסיים תואר ראשון בפסיכולוגיה ב-1971. המשיך את לימודיו ל[[תואר שני]] ו[[תואר שלישי|שלישי]] ב[[פסיכולוגיה קלינית]] ב[[אוניברסיטת בוסטון]]. רובין סיים את מחקר ה[[דוקטורט]] ב-1977, נושאו היה "שכול ופגיעות: מחקר על אימהות שאיבדו תינוקות למוות בעריסה (SIDS)."
שורה 9 ⟵ 11:
רובין השלים התמחות כפסיכולוג קליני בתחנת טיפול בילד בניוטון [[מסצ'וסטס]], בשנים 1974-1973. שימש כפסיכולוג זוטר ואחר כך בכיר ביחידה לאבחון וטיפול בילדים ונוער עם הפרעות בתקשורת ו[[הפרעות נפשיות]], בבית החולים מייקל ריס בשיקגו, בין השנים 1980-1974. רובין קיבל רישיון לעסוק בפסיכולוגיה קלינית במדינת [[אילינוי]] ב-1977, ופתח פרקטיקה פרטית בנוסף לעבודה בבית החולים. מאז הוא עובד כמטפל, מדריך ויועץ עם [[ילד]]ים, [[נוער]], מבוגרים, [[משפחה|משפחות]] ו[[טיפול קבוצתי|קבוצות]]. לפני עזיבתו את שיקגו, הוא התחיל ללמוד בחוג ללימודי [[פסיכואנליזה]] במכון הפסיכואנליטי האלטרנטיבי, בראשותו של פיטר ג'ובשיני. בישראל קיבל רובין רישיון כפסיכולוג קליני וכמדריך בפסיכותרפיה ובפסיכודיאגנוסטיקה ב-1981.
 
פרופ' רובין הצטרף לסגל האקדמי ב[[אוניברסיטת חיפה]] ב-1980, ומכהן כפרופסור מן המניין עם קביעות מאז 2001. בעבר שימש כיו"ר המגמה לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת חיפה. היה בעבר וחזר להיות היו"ר של בית הספר ל[[פסיכותרפיה]] בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה. היה יו"ר ועדת ה[[אתיקה]] האוניברסיטאית והחוגית וטיפל בנושא של הערכת היבטים אתיים של [[ניסויים בבני אדם|מחקר בבני אדם]]. כיום הוא יו"ר הוועדה לבדיקת מחקרים בבני אדם בפקולטה ל[[מדעי החברה]]. רובין הוא חבר בארגון הבינלאומי International Work Group on Death, Dying and Bereavement, ואף שימש כחבר הנהלה בארגון בין השנים 2008-2002.
 
החל מ-1984, בנוסף לעבודתו באוניברסיטה, רובין קיבל את ניהול התחנה לטיפול בילד, בנוער ובמשפחה של [[משרד הבריאות]]. ב-1990 הוא פרש ממשרד הבריאות וחזר לאקדמיה במשרה מלאה ולפרקטיקה פרטית.