אהמט השלישי – הבדלי גרסאות

בתקופתו שררו יחסים טובים בין האימפריה העות'מאנית ל[[אנגליה]] ואהמט השלישי העניק [[מקלט מדיני]] ללמלך שבדיה [[קארלקרל השנים עשר, מלך שבדיה|קרל השנים עשר]], לאחר שזה הובס ב-[[1709]] על ידי [[פיוטר הגדול]] ב[[המלחמה הצפונית הגדולה|מלחמה הצפונית הגדולה]]. קארל הגדולקרל שכנע את אהמט השלישי לצאת למלחמה נגד [[האימפריה הרוסית]], וב[[מלחמתהמלחמה רוסיההעות'מנית-טורקיה,רוסית 1711-(1710]]-1711)|מלחמה שנפתחה כתוצאה מכך,]] נצחוניצחו העות'מאנים ב[[קרב פרוט]] ב[[מולדובה]]. תוצאות המלחמה שהיו הישג פוליטי וצבאי עצום, הביאו את הרוסים להשיב את [[אזוב (עיר)|אזוב]] לטורקים, לחדול מהתערבותם בענייני [[האיחוד הפולני -ליטאי]] ולהרוס מספר מצודות. לו רצה אהמט השלישי, יכול היה להמשיך את התקדמותו לתוככי רוסיה במצב שנוצר, אך שמועות על פלישה פרסית במזרח הביאו אותו להסב את תשומת לבו לחזית זו שגם בה הגיע להשיגיםלהישגים טריטוריאליים.

מלחמה נוספת שהתרחשה בזמנו הייתה כנגדנגד [[אוסטריה]], בשנים [[1716]] עד [[1718]], ובמהלכהבמהלכה הובסו הטורקים ואיבדו את השליטה ב[[בלגרד]]. ב-[[21 ביולי]] [[1718]] נחתם [[שלום פוז'ארוואץ]] עם אוסטריה ו[[ונציה]], וזהאשר הסדיר את הדרישות הטריטוריאליות של שלוש המדינות. למרות שהאימפריה הפסידה שטחים בצפון ה[[בלקן]], היא השיבה לעצמה את ה[[פלופונסוס]] ואת [[כרתים]], וההסכם הביא לכך שהשנים שלאחר מכן היו שקטות.

התקופה שבין [[1718]] ל-[[1730]] ידועה כ"תקופת הצבעונים" (Lâle Devri) וזכתה לשמה בשל כך שצבעונים היו חביבים על הסולטאן ושלטו באופנה באימפריה, ולמעשה באירופה כולה ("[[שיגעון הצבעונים]]"). אהמט השלישי השקיע מאמצים בשיפור מצבה של המדינה - הוא הורה על הורדת מיסים, איפשראִפשר השקעה פרטית ושיפר את ביצוריהן של ערי ה[[בלקן]]. עם זאת, שליטתה של האימפריה במחוזותיה הייתה מוגבלת, ומספר אזורים כמו [[מצרים]] ו[[אלג'יריה]], תיפקדותפקדו כישויות ריבוניות לכל דבר, למעט שמןשמותיהם.

לקראת סוף תקופת שלטונו נפגעהפחתה הפופולריותהאהדה שלוהציבורית כלפיו בשל אורח חיים ראוותניחייו ובזבוזהראוותני כספים,והבזבזני. מרד של חיל ה[[יניצ'רים]] אשר לווה בתמיכה אזרחית אילץ אותו לוותר על השלטון ולהמליך תחתיו את אחיינו [[מהמוט הראשון]]. הוא הסתגר בארמון ומת לאחר שש שנים. תקופתו נחשבת לתקופת שגשוג.