טומאת מת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: מכיוון; הסרת רווח מיותר; |
מ עיצוב |
||
שורה 2:
==פרטי ההלכות==
אדם שמת מטמא כל אדם הנוגע בו או נושא (מרים או מזיז) אותו, בין אם המת היה איש או אישה, [[גוי]] או [[יהודי]], גדול או קטן, ואפילו עובר (שהריונו נמשך לפחות ארבעים יום).<ref>משנה מסכת אהלות פרק יח משנה ז</ref>
{{ערך מורחב|ערך[[טומאת אוהל]]}}
לא רק גופת מת שלמה מטמאת, אלא גם חלקים מסוימים מן המת: [[כזית]] מבשרו. אבר שלם (הכולל בשר, גיד, ועצם) גם אם אין בו כזית (למשל - אחד מפרקי האצבעות). עצמות שמייצגות את האדם בכללו, כדוגמת: גולגולת או שידרה. [[רביעית]] מדם המת. עצמות קטנות, החל מגודל שעורה ומעלה (כס"מ אחד), מטמאות טומאה קלה יותר: רק לנוגע בהם או נושא אותם, אך לא בטומאת אהל (ראה להלן: דרכי ההיטמאות)<ref>משנה מסכת אהלות פרק ב משניות א-ג, ושם הגדרות מפורטות יותר על האברים והעצמות המטמאים.</ref>. גם '''אבר שנחתך מאדם חי''' נחשב כאבר מן המת, ומטמא כמותו<ref>משנה מסכת עדויות פרק ו משנה ב</ref>. לאחר שבשר המת הרקיב, הוא מטמא רק בשיעור גדול של "מלא תרווד", וגם זאת רק ב[[טומאת משא]] ו[[טומאת אוהל]], אבל אין הרקב מטמא במגע, מכיוון שפירורי הרקב אינם מחובר זה לזה. ▼
קיים אופן נוסף בו המת מטמא את השוהים בקרבתו, והוא '''[[טומאת אהל]]''', כאשר האדם נמצא עם המת תחת אותה קורת גג. לגבי טומאת אהל ישנה מחלוקת [[תנאים]] ו[[ראשונים]], האם היא קיימת רק במת יהודי או גם במת גוי.<ref>בתלמוד בבלי מסכת יבמות דף סא עמוד א נאמר, שלדעת [[רבי שמעון בן יוחאי]] גוי אינו מטמא באהל, וחכמים חולקים עליו. הרמב"ם בהלכות טומאת מת פרק א הלכה יג פסק כרשב"י, ואילו ה[[תוספות]] ביבמות שם פסקו כחכמים.</ref> גם '''קברו של המת''' מטמא את הנוגע בו או מאהיל עליו, גם אם לא האהיל מעל גופת המת שבתוכו<ref>במדבר יט, ט; רמב"ם, משנה תורה, הלכות טומאת מת, פרק ב הלכה טו</ref>.
טומאה נוספת הנובעת מן המת היא '''טומאת אוהלים''': אהל עראי שנמצא בו מת - נעשה בעצמו "[[אב הטומאה]]".<ref>במדבר יט, יח: "והיזה על האהל ועל כל הכלים", כלומר שגם האהל עצמו נטמא.</ref> לעומת זאת, בית קבע שהמת נמצא בו - אינו נטמא, אלא רק אנשים וחפצים שנמצאים בו טמאים. בעניין זה יש להבדיל בין המושג "טומאת אוהל", שפירושו שהמת מעביר טומאה לכל מי שנמצא איתו תחת אותה קורת גג לבין המושג "טומאת אוהלים", שהתייחד לדין זה שהאוהל עצמו נטמא. על כך אומרת המשנה המפורסמת: "כל היוצא מן העץ אינו מיטמא טומאת אוהלים אלא פשתן",{{הערה|משנה מסכת שבת פרק ב משנה ג, שנאמרת בהרבה מקהילות ישראל ב[[קבלת שבת]]}} כלומר: כל חומר מן הצומח שעושים ממנו מבנה - דינו כבית קבע, שאינו נטמא בעצמו אלא רק מעביר את הטומאה למה שבתוכו, פרט לפשתן, שגם הוא עצמו נטמא.▼
==הדבר המטמא==
▲לא רק גופת מת שלמה מטמאת, אלא גם חלקים מסוימים מן המת: [[כזית]] מבשרו. אבר שלם (הכולל בשר, גיד, ועצם) גם אם אין בו כזית (למשל - אחד מפרקי האצבעות). עצמות שמייצגות את האדם בכללו, כדוגמת: גולגולת או שידרה. [[רביעית]] מדם המת. עצמות קטנות, החל מגודל שעורה ומעלה (כס"מ אחד), מטמאות טומאה קלה יותר: רק לנוגע בהם או נושא אותם, אך לא בטומאת אהל (ראה להלן: דרכי ההיטמאות)<ref>משנה מסכת אהלות פרק ב משניות א-ג, ושם הגדרות מפורטות יותר על האברים והעצמות המטמאים.</ref>. גם '''אבר שנחתך מאדם חי''' נחשב כאבר מן המת, ומטמא כמותו<ref>משנה מסכת עדויות פרק ו משנה ב</ref>. לאחר שבשר המת הרקיב, הוא מטמא רק בשיעור גדול של "מלא תרווד", וגם זאת רק ב[[טומאת משא]] ו[[טומאת אוהל]], אבל אין הרקב מטמא במגע, מכיוון שפירורי הרקב אינם מחובר זה לזה.
==טומאת אוהלים==
▲טומאה נוספת הנובעת מן המת היא '''טומאת אוהלים''': [[אוהל (הלכה)|אהל עראי]] שנמצא בו מת - נעשה בעצמו "[[אב הטומאה]]".<ref>במדבר יט, יח: "והיזה על האהל ועל כל הכלים", כלומר שגם האהל עצמו נטמא.</ref> לעומת זאת, בית קבע שהמת נמצא בו - אינו נטמא, אלא רק אנשים וחפצים שנמצאים בו טמאים. בעניין זה יש להבדיל בין המושג "טומאת אוהל", שפירושו שהמת מעביר טומאה לכל מי שנמצא איתו תחת אותה קורת גג לבין המושג "טומאת אוהלים", שהתייחד לדין זה שהאוהל עצמו נטמא. על כך אומרת המשנה המפורסמת: "כל היוצא מן העץ אינו מיטמא טומאת אוהלים אלא פשתן",{{הערה|משנה מסכת שבת פרק ב משנה ג, שנאמרת בהרבה מקהילות ישראל ב[[קבלת שבת]]}} כלומר: כל חומר מן הצומח שעושים ממנו מבנה - דינו כבית קבע, שאינו נטמא בעצמו אלא רק מעביר את הטומאה למה שבתוכו, פרט לפשתן, שגם הוא עצמו נטמא.
==דרגות הטומאה במת==
{{ערך מורחב|ערך[[אבי אבות הטומאה]]}}
אדם וכלים (פרט לכלי חרס) שנוגעים במת נקראים "טמא מת" ונעשים בעצמם "[[אב הטומאה]]", המטמא אדם וכלים<ref>משנה מסכת כלים פרק א משנה א</ref>, ולפיכך המת נקרא "אבי אבות הטומאה". כינוי זה אינו מופיע בדברי [[חז"ל]], אלא לראשונה בפירוש [[רש"י]]<ref>כגון בבמדבר יט, כב</ref> שיצר את המינוח הזה לבטא את הדין המוסכם.
==הערות שוליים==
| |||