לודוויג ברנה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←חייו, יצירותיו והשפעתו: הגהה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 13:
בשנת 1818 המיר את דתו ל[[לותרניות]], ושינה את שמו זמן קצר לפני הטבילה לקרל לודוויג ברנה, בנימוק שבשמו הקודם ניכר מיד מוצאו היהודי, מה שעלול לפגוע בפעילות ההוצאה לאור שלו. אולם אירועי השעה ומתנגדיו הספרותיים שבו והזכירו את מוצאו. במהלך [[פרעות הפ הפ]] בשנת 1819 יצא להגנת הנרדפים במאמר שכותרתו "לזכות היהודים" (Für die Juden), ובפתחו הוא כותב: {{ציטוטון|צריך היה לומר: לזכות הצדק והחירות, אך אילו היו בני אדם מבינים זאת לא היה לי צורך לדבר כאן}}. בתשובה לאחד ממתנגדיו כותב ברנה: {{ציטוטון|מנין לו למר קליין שאני יהודי? שמא מתוך כך שאני מגן על היהודים? וכי צריך אדם להיות יהודי כדי שיהיו לו דעות נוצריות?}}.{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=0HEHAAAAQAAJ&lpg=RA3-PA12&ots=x7GZs4dvQY&dq=LUDWIG%20BOERNE%20EINE%20KLEINIGKEIT&pg=RA3-PA15#v=onepage&q&f=false "איינע קלייניגקייט"], "דער וואגה", אתר [[גוגל ספרים]]}}
בעקבות [[מהפכת יולי]] (סתיו 1830), הוא מיהר לפריז בציפייה למצא שם הזדהות עם רעיונות החירות שלו. ברנה אמנם התאכזב מעט מתקוותיו, אך ממקום גלותו הספרותי הוא חדל מלהשקיף בחביבות על המצב הפוליטי בגרמניה, מה שהוסיף להט למכתבי הסאטירה המבריקים ("מכתבים מפריז" - 1830-1833, יצא לאור בפריז ב- 1834) שהחל לפרסם במיזם הספרותי האחרון שלו, Le Balance, תחייה של העיתון Die Wage. מכתבים מפריז, המהווה ציון דרך בהיסטוריה של העיתונות הגרמנית, הינו החיבור החשוב ביותר של ברנה, והופעתו קיבעה אותו כ[[הוגה דעות]] מוביל בגרמניה. חיבורו זה, כמו גם התקפותיו נגד מנהיג השמרנים [[מטרניך]] הוחרמו ברחבי [[פרוסיה]]. בכתביו השונים שלח חצי ביקורת ולעג נגד [[יוהאן וולפגנג פון גתה]], [[וולפגנג מנצל]], ו[[היינריך היינה]], עמו היה בתחילה בקשרי ידידות חמים. היחסים בין השניים עלו על שרטון בסוף חייו של ברנה, ולאחר מותו פרסם היינה את ה[[ביוגרפיה]] השנויה במחלוקת שלו, "על לודוויג ברנה" (1840), בה שרטט את דמותו של ברנה באור נלעג.
יצירותיו של ברנה יוצאת דופן בסגנונן המבריק ובסאטירה המעמיקה שלהן. את הביקורת הטובה ביותר שלו ניתן למצוא ב'''מחשבות על ז'אן פול''' (1826), סופר שאותו אהד והעריץ בחום, וכן בסאטירה השנונה '''מנצל זולל הצרפתים'''. בנוסף כתב מספר סיפורים קצרים ורישומים, שהידועים מביניהם הם: Monographie der deutschen Post schnecke ו- Der Ess künstler.
| |||