בדיקת שדה ראייה – הבדלי גרסאות

בדיקת שדה ראיה נותנת מידע על תבניות מסוימות של אובדן ראיה. בהתאם מאבחנים סוגי מחלות עיניים שונות, למשל:

בחשד למחלת גלאוקומה, מחלה בה נפגעת הראיה הפריפרית בשלבים המוקדמים עקב לחץ תוך עיני מוגבר, שולחים בשלב מוקדם לביצוע של בדיקה זו. גודל ההפרעה הפריפרית בראיה כגודל הנזק העצבי שנגרם. גם בחשד לפגיעה ברשתית שולחים לבדיקה זו.

אינדיקציה נוספת לביצוע הבדיקה היא למשל לפני ניתוחי עיניים, לצורך השוואה עם התוצאות לאחר הניתוח.

בבדיקת שדה הראייה מוקרנות נקודות אור על מסך כדי לבדוק את הרגישות לאור של אזורים שונים בשדה הראייה. בבדיקה זאת מתבקש הנבדק ללחוץ על כפתור המונח בידו בכל פעם שהוא רואים נקודת אור המוקרנת על המסך. במהלך הבדיקה נקודות האור הופכות חלשות יותר ויותר עד שהנבדק אינו מבחין בהם כלל. בדרך זו המכשיר מסוגל לחשב מהי עצמת האור המינימאלית שהנבדק מסוגל לזהות בכל אזור של שדה הראייה. בדיקה זו מבוצעת בנפרד לכל עין. מרבית חולי הגלאוקומה הנמצאים בטיפולי נרתעים מביצוע בדיקת שדה ראיה. הבדיקה ממושכת, משעממת, מעייפת ודורשת ריכוז רב. רוב הנבדקים – הבריאים והחולים כאחד- מרגישים במהלך הבדיקה שלא ביצעו אותה כיאות. חלקם אף מרגיש תסכול וחרדה מכך שלא ראו היטב את נקודות האור, ולעיתים קרובות תחושתם במהלך הבדיקה היא כי מצב הראייה שלהם הוחמר. חשוב לציין כי תחושות אלה משותפות לכל הנבדקים, בריאים וחולים כאחד, והיא נובעת בעיקר מכך שהמכשיר מכוון בהדרגה את עצמת האור המוקרן עד לעוצמה המינימאלית שהנבדק מסוגל לראות. חולים רבים היו שמחים לוותר על בדיקה זאת, אולם בדיקת שדה הראיה נותנת מידע חשוב ביותר על קיום המחלה ולאחר מכן על יציבות המחלה (האם הגלאוקומה התקדמה). מסיבה זאת חשוב מאד שחולה גלאוקומה ימשיך לבצע את בדיקת שדה הראיה בכל פעם שהרופא מפנה אותם לבצעה. מרווחי הזמן בין בדיקה לבדיקה ינועו לרוב בין מספר חודשים ועד שנה או יותר – הכול תלוי בחומרת המחלה, בלחץ התוך-עיני ובגורמים נוספים.