מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום – הבדלי גרסאות

לפי התיאוריההתאוריה של ביכלר וניצן, בכל החברות מתקיימים תהליכים של "הרחבת הצבר" ו"העמקת הצבר." התהליכים מתקיימים לרוב לסירוגין, אף כי במקרים מסוימים הם עשויים להתקיים גם בו-זמנית. בתקופות של "הרחבת הצבר" גדל מספר המועסקים אצל קפיטליסטים מצליחים בקצב מהיר יותר מקצב גידולו אצל אחרים; בתקופות של "העמקת הצבר", הרווח המופק מעובד גדל אצל הקפיטליסטים המצליחים בקצב מהיר יותר מהממוצע. בישראל, טוענים ביכלר וניצן, התרחש עד תחילת שנות השבעים תהליך של "הרחבת הצבר", בו הייתה אליטת הכוח הדומיננטית ממשלתית בעיקרה; בנקודה זו, כאשר הושלמה "הפרולטריזציה של המהגרים היהודים", קנתה לה אחיזה במושכות השלטון אליטה צבאית-עסקית והחל תהליך של "העמקת הצבר", שנמשך לאורך שנות השבעים והשמונים.<ref>ר' גם Kimmerling, Baruch. (2004). ''Journal of Palestine Studies''. Vol. 33. No. 2. pp. 119-122.</ref>

"מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום" מבוסס בעיקרו, לפי עדות המחברים, על שילוב בין הרעיונות הבסיסיים של התאוריה ה[[מרקסיזם|מרקסיסטית]] כפי שניסח אותם [[קרל מרקס|מרקס]], ועל פיתוחים מאוחרים יותר של תיאוריהתאוריה זו, כמו "[http://www.marxists.org/archive/lenin/works/1916/imp-hsc/index.htm אימפריאליזם]" של [[ולדימיר איליץ' לנין]] או ה"תורה המוסדית" של [[תורסטן ובלן]] ו[[ממפורד לואיס]].<ref>סטיבן פלאוט, פרופסור למנהל עסקים באוניברסיטת חיפה הגדיר את הספר "רטוריקה מרקסואידית" (Plaut, Steven. (2003). ''The Middle East Quarterly''. Vol. X. No. 2.); יקיר פלסנר, פרופסור במחלקה לכלכלה וניהול חקלאי באוניברסיטה העברית בירושלים, הגדיר אותו "ספר מרקסיסטי" (Plessner, Yakir. (2003). ''The Middle East Journal''. Vol. 57. No. 2. pp. 331-332); לודוויג ואצל הגדיר את הספר "הסכסוך הישראלי-פלסטיני מבעד למשקפים מרקסיסטיות" (Watzal, Ludwig. (2003). ''Neue Sürcher Zeitung''. 8 February.)</ref>

ספרם של ביכלר וניצן, בגרסתו העברית, בגרסתו האנגלית ובמגוון מאמרים שכתבו השניים בשנים שלאחר מכן, עורר הדים נרחבים וזכה לתגובות נלהבות אצל קהל מתעניינים,{{הערה|שתי דוגמאות לדיון ער ניתן למצוא במאמריהם של ביכלר וניצן [http://www.haayal.co.il/story_2192 כאן] ו[http://www.haayal.co.il/story_2258 כאן], שגררו אחריהם שובל של כארבעת אלפים תגובות ממאות קוראים.}} במיוחד בקרב השמאל הפוסט-ציוני. [[ברוך קימרלינג]], פרופסור ל[[סוציולוגיה]] מאוניברסיטת חיפה, לדוגמה, סבר כי הספר הוא "תרומה חשובה למחקר הביקורתי הצומח על היבטים שונים בחברה הישראלית" ואחד המעניינים אותם קרא בעשור האחרון, אך ציין כי ההתעלמות מהיבטים הקשורים ב[[תרבות פוליטית|תרבות הפוליטית]] והחברתית ומחשיבות הסוגיות הטריטוריאלית, גורמים לכך ש"המסגרת התאורטית של הספר סובלת מכוח הסברי חלקי מאוד, וכוח חיזוי פחוּת אף יותר".<ref>Kimmerling, Baruch. (2004). ''Journal of Palestine Studies''. Vol. 33. No. 2. pp. 119-122. גרסה מקוונת [http://bnarchives.yorku.ca/114/ כאן]. ביכלר וניצן הגיבו במכתב לעורך, אותו ניתן לקרוא [http://bnarchives.yorku.ca/114/02/0401100BN_We_said_it_all_along.pdf כאן]</ref> ארז צפדיה, מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת חיפה, סבר כי מדובר ב"אחד הספרים החשובים ביותר על כלכלה פוליטית," והסתייג בעיקר מראיית הכוח כ"משאב מונופוליסטי בידי המעמד השליט" של הכותבים.<ref>Tzfadia, Erez. (2004). ''Antipode''. Vol. 36. No. 1. January. pp. 170-173. גרסה מקוונת [http://bnarchives.yorku.ca/105/01/040101_Tzfadia_Review_of_GPEofISR.pdf כאן, עמ' 171-173]</ref> חנה שטרמן, מנהלת המחלקה ללימודים עבריים ויהודיים בלובליאנה, סבורה כי "אף שהתזה [של הכותבים] עשויה במבט ראשון לעורר תמונות עכורות בנוסח אלו המופצות על ידי תאוריות קשר למיניהן, ניצן וביכלר מספקים תיאור רציני ומתועד טוב מכדי שנחשוש מכך."<ref>Starman, Hannah. (2004). ''Millennium''. Vol. 32. No. 3. May. pp. 707-709. ר' גרסה מקוונת [http://bnarchives.yorku.ca/100/01/040400_Starman_Review_of_GPEofISR.pdf כאן]. שטרמן כותבת על הספר בגרסתו האנגלית, משנת 2002.</ref> ברוח דומה, ג'ורדן ברנן, סבור כי חלק מטענותיהם של ביכלר וניצן עשוי להשמע "מופרך ואף נגוע בתפישות של תיאוריותתאוריות קשר... ותפישת הכוח האמורפית שלהם תעורר פקפוקים אצל קוראים שמרנים וליברלים כאחד... אך אין ספק במידת רצינותם, היקף מאמציהם או שאיפותיהם."{{הערה|Brennan, Jordan. (2009). ''Canadian Journal of Political Science''. Vol. 42. No. 4. December. pp. 1057-1058, גרסה מקוונת [http://bnarchives.yorku.ca/275/02/20091200_brennan_review_of_capital_as_power.pdf כאן]}}