בית העירייה האדום – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ r2.6.3) (בוט מוסיף: simple:Rotes Rathaus |
מ קישורים פנימיים |
||
שורה 5:
על בניית הבניין בין השנים [[1861]]–[[1869]] היה מופקד ה[[אדריכל]] [[הרמן פרידריך וֶזֶמן]], שזכה בתחרות בינלאומית לעיצובו ב-[[1858]]. תוכניתו של וייסמן הושפעה מסגנון הרנסאנס האיטלקי, בייחוד זה של פררה ובולוניה, שבהם נעשה שימוש נרחב ב[[לבנים אדומות]]. תוכנית הבניין נעשתה על פי הדגם של בית העייריה הישן של [[טורון]] ב[[פרוסיה המערבית]] ([[פולין]] של ימינו), בעוד הארכיטקטורה של המגדל מזכירה את המגדל של [[קתדרלת לאן]], בצרפת. הבניין תופס שטח של בלוק שלם, שעד לבנייתו עמדו עליו בניינים מ[[ימי הביניים]]. ב-[[1879]] נוספה לקומה הראשונה במבנה סדרה של 36 תבליטים המתארים אישים ואירועים מההיסטוריה של ברלין ו[[ברנדנבורג]] מ[[המאה ה-12]] ועד [[1871]], שיצרו האומנים [[לודוויג ברודוולף]], [[אלכסנדר קלנדרלי]], [[אוטו גייאר]] ו[[רודולף שווייניץ]].
המבנה נפגע קשות ב[[הפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה]] ונבנה מחדש על פי התוכניות המקוריות בין השנים [[1951]]–[[1956]]. בתקופה זו שימש בניין העירייה החדש (Neues Stadthaus), שלא נפגע במלחמה, כבניין העירייה של כל חלקי ברלין, ומשנת 1948 ואילך כבניין העירייה של [[מזרח ברלין]]. לאחר שהושלמה בנייתו מחדש חזר בית העירייה האדום לשמש כעירייה של החלק הסובייטי של העיר, בעוד החלק המערבי של העיר נוהל מ[[בית עיריית טמפלהוף-שנברג|בית עיריית שנברג]] (שמכניסתה נשא [[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ון פיצג'רלד קנדי|ג'ון פ' קנדי]] ב-[[1963]] את [[נאום|נאומו]] "[[אני ברלינאי]]", שהדגיש את תמיכת [[ארצות הברית]] ב[[גרמניה המערבית]]). ב-[[1958]] נוספו לרחבת הכניסה של הבניין פסלים המתארים את אנשי ברלין בונים מחדש את עירם, שפיסל [[פריץ קרמר]].
ב-[[1 באוקטובר]] [[1991]], בעקבות [[איחוד גרמניה (המאה ה-20)|איחוד גרמניה]], עבר הבניין לשמש רשמית כממשל של ברלין המאוחדת.
| |||