אחוזת לנגה – הבדלי גרסאות

▲הבנייה נמשכה כמה שנים. בכל אותו הזמן חיו בני הזוג לנגה במושבה ויצרו קשרים חמים עם משפחות אהרונסון, יפה ולוויטה – מן המשפחות הבולטות בזכרון יעקב. לימים התחתן אחיה של ניטה, [[יוסף בנטוויץ']], עם שרה, בתו של ד"ר [[הלל יפה]]. ניטה למדה כיצד לגדל ירקות מ[[אהרון אהרונסון]], שהיה אגרונום בעל שם, ורקמה תכניות לפיתוח המושבה ולרווחתה.

▲עם הצטרפות [[טורקיה]] ל[[מלחמת העולם הראשונה]] נגזרה גזרה על אזרחי "מדינות האויב" (ובתוכן בריטניה), לעזוב מיד את ארץ ישראל. הזוג עזב את הארץ ב[[דצמבר]] [[1914]]. מיכאל התנדב לשרת בצבא אנגליה וניטה נרשמה ללימודי [[חקלאות]]. הבית שימש כמרכז תרבות לקצינים טורקים וגרמנים.

▲המקום עבר בירושה לאחותה הבכורה של ניטה, ליליאן פרידלנדר, שגרה עם משפחתה ב[[ארצות הברית]]. ליליאן עברה להתגורר באחוזה עם משפחתה לאחר שבעלה [[ישראל פרידלנדר]] נרצח ב-[[1920]] ב[[אוקראינה]] בעת שהיה בשליחות של ה[[ג'וינט]]. שנה לאחר מותו של מיכאל, בשנת 1926, החליטה ליליאן להעניק ל"חצר כרמל" צביון מיוחד ולהפוך את האחוזה הפרטית לאתר רב-ייעודי, שישמש לא רק מעון משפחתי, אלא גם בית ספר חקלאי ומעין 'גן עדן' לאמנים. האחוזה המשיכה להיות ביתה הרשמי של משפחת פרידלנדר-בנטוויץ' והייתה פתוחה תמיד לאורחים, במיוחד בימי חג.

▲בשנת [[1929]] החליט ראש המשפחה הרברט בנטוויץ' בן ה-73 לסגור מעגל ולעלות לארץ ישראל. הוא חזר להתגורר ב"חצר כרמל" בזכרון יעקב, עד לפטירתו בשנת [[1932]].

▲כאשר נסעה ליליאן פרידלנדר עם בנה דניאל ל[[ניו יורק]], הושכרה "חצר כרמל" לדורה שוורץ, יהודייה אוסטרית, צמחונית אדוקה, לתקופה של "15 שנה לפחות". שוורץ הקימה במקום מרכז בריאות צמחוני. במהלך השנים הרחיבה שוורץ את מרכז הבריאות בשמונה דונמים ובנתה עליהם בתים קטנים, שנועדו למגורי האורחים. בשנת [[1969]] נסגר מרכז הבריאות ומאז האחוזה עומדת בשיממונה.

▲בית המגורים הוא בית אבן דו-קומתי הבנוי בסגנון מזרחי. במרכזו יש שער רחב שבשיא הקשת שלו חקוקה שנת בנייתו - [[תרע"ד]]. מאחוריו נמצא מבנה נוסף ששימש למגורי העובדים ובו גם מחסנים ואורוות, בהן הוחזקו הכרכרות המשפחתיות. במקום מגרש טניס ישן ששימש את דרי האחוזה. בתוך הבית יש שריד למתג ישן שבו הותקן הטלפון הראשון בארץ ישראל, שמספרו 1.