פשרת קריטנדן – הבדלי גרסאות

ההצעה התקבלה באהדה בין חברי סנאט ממדינות הדרום, אולם רוב חברי המפלגה הרפובליקנית דחו את עיקריה מתוך עמדה שאין להתיר לעבדות להתפשט. אחד מחברי המפלגה, אברהם לינקולן, גינה את ההצעה וטען שאיננה מתמודדת עם עתיד העבדות בארצות הברית. הרפובליקנים הצהירו כי קבלת ההצעה משמעותה "ברית עולמים למלחמה נגד כל אדם, שבט ומדינה המחזיקים ב[[רגל (יחידת מידה)|רגל]] אדמה בין מקום הימצאנו לבין [[ארץ האש]]."{{הערה|1=Kennedy,Lizabeth Cohen,Thomas A. Bailey, [http://books.google.co.il/books?id=gwP8bQsT908C&pg=PA458&lpg=PA458&dq=perpetual+covenant+of+war+against+every+people,+tribe,+and+state+owning+a+foot+of+land&source=bl&ots=W9lB8UfMvs&sig=W8JgfsRTnM6WnJgGzMZe6TnUkl8&hl=iw&ei=NzOpTaqmL8GbhQfY8Y3ZCQ&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=8&ved=0CFUQ6AEwBw#v=onepage&q=perpetual%20covenant%20of%20war%20against%20every%20people%2C%20tribe%2C%20and%20state%20owning%20a%20foot%20of%20land&f=false The American Pageant, Volume I: A History of the American People], p. 458}} באותה עת הטריטוריות היחידות שהיו מדרום לקו פשרת מיזורי, היו חלקים מטריטורית ניו מקסיקו וטריטוריות אינדיאניות, בעת שהיתה הסכמה נרחבת משני עברי המתרס כי עבדות לא תשגשג בניו מקסיקו. נציגי מדינות הדרום סרבו להצעת חברי הבית הרפובליקנים, אשר אושרה בהצעת ועדה מ-29 בדצמבר 1860, לקבל את ניו מקסיקו כמדינה באיחוד באופן מיידי.