מעיין הנעורים – הבדלי גרסאות

 

ב[[ימי הביניים]] האמינו רבים בקיומו של המעיין. במאה ה-16 כבשו [[מגלי ארצות]] שהגיעו מ[[ספרד]] שטחים בחלק הדרומי של מרכז [[אמריקה]] המצויים במדינה שנקראת היום [[קוסטה ריקה]]. הכובשים שמעו סיפורים מילידי המקום ("[[אינדיאנים]]") על מעיין שתאם את האגדות אודות מעיין הנעורים, אשר מימיו שימשו לשתיה לצורך לריפוי מיחושים שונים. רבים נשאו על צווארם שקיק עור עם עפר אדום מקרקע המעיין, ששימש לריפוי פגיעות חיצוניות באמצעות מריחתו כבוץ על מקום הפגיעה. המעיין נקרא על ידי הספרדים בשם "לה פואנטה דה לה אטרנה חובנטוד" (מעיין הנעורים הנצחיים). במאה ה-19 הפך המעיין, שהיה למעשה נביעה של מים חמים ממעמקי [[כדור הארץ]], לאתר ה[[תיירות]] הראשון של קוסטה ריקה. חברה בשם "בלה ויסטה" שמניותיה נסחרו ב[[בורסה]] ב[[איטליה]] ו[[בלגיה]] פיתחה את האתר, "אגואה-קליינטה", ליד העיר [[קרתגו]], ובנתה בריכות למים החמים שנבעו מהמעיין ומלון בסגנון [[אתרי המרפא]] ב[[אירופה]], [[באדן-באדן]] ו[[קרלסבאד]]. בני אצולה ובעלי ממון רבים נהגו לבקר במקום. ב-1910 התחוללה רעידת אדמה באזור שהרסה את האתר והמבנים שסמוכים לו. לאחרונה נרכש המקום על ידי יזם ישראלי שהחל להפעילו מחדש.

 

==ראו גם==