חיל המשלוח של ארצות הברית – הבדלי גרסאות

'''חיל המשלוח האמריקאי''' (ב[[אנגלית]]: '''American Expeditionary Forces'''; ב[[ראשי תיבות|ר"ת]] AEF) היה כוח מתוך [[הכוחות המזוינים של ארצות הברית]] אשר נשלח ל[[אירופה]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]]. חיל המשלוח האמריקאי נלחם בשנה האחרונה למלחמה ב[[צרפת]], לצד כוחות צבאות צרפת ובריטניה כנגד הצבא [[הקיסרות הגרמנית]]. חיל המשלוח סייע לצבא צרפת בחזית המערבית בעת [[מתקפת האביב]] וב[[מתקפת מאה הימים]] בשלהי שנת [[1918]].

בתחילה רצה הנשיא [[וודרו וילסון]] למנות את הגנרל פרדריק פנסטון (Frederick Funston) לפיקוד על הכוח, אולם פנסטון מת בפתאומיות בפברואר 1917 ובחודש מאי מונה לפיקוד גנרל [[ג'ון פרשינג]]. פרשינג נותר מפקד הכוח לאורך כל המלחמה. בעת מיון החיילים לכוח התעקש פרשינג כי רק חיילים מיומנים ישלחו לאירופה, לכן, רק כוחות אמריקאים מעטים נחתו לעזרת חילות [[מדינות ההסכמה]] לפני שנת 1918. פרשינג אף התעקש כי חיל המשלוח לא ישמש כגיבוי לחללים שנוצרו במצבת הכוחות של צרפת ובריטניה, והתנגד לניסיונות אירופים לפרק את הכוח ולפזר חיילים אמריקאים בודדים כדי לחזק את היחידות הלוחמות של צרפת ובריטניה, אשר היו כבר בחזית. גישתו זו לא זכתה לאמון בין מנהיגי צבאות מדינות ההסכמה, אשר הטילו ספק ביעילות חיל המשלוח האמריקאי, אשר היה חסר כל ניסיון בניהול קרבות בקנה מידה גדול.

עד חודש יוני 1917 הגיעו לצרפת כ-14,000 חיילים אמריקאים, ועד חודש מאי 1918 הוצבו בצרפת למעלה ממליון חיילים אמריקאים, מחציתם היו על קו החזית. כיוון שבתחילת משלוח הכוח היה מחסור באוניות להעברת החיילים מארצות הברית לאירופה, הצבא גייס למאמץ [[אוניית תענוגות|אוניות תענוגות]], החרים אוניות גרמניות, ושאל אוניות ממדינות ההסכמה כדי להעביר חיילים מ[[נמל]]ים ב[[ניו יורק]], [[ניו ג'רזי]] ונמל [[ניופורט ניוז]] ב[[וירג'יניה|ווירג'יניה]]. המאמץ לשלוח חיילים אל מעבר לים הציב קשיים רבים לצבא ארצות הברית ויצר את הצורך באסטרטגיות ארגוניות חדשות ובקווי פיקוד ושליטה שיאפשרו את המבצע במהירות וביעילות. בצרפת נמלי [[בורדו]], [[לה פליס]], [[סן נזר]], ו[[ברסט]] ב[[צרפת]] היו נמלי הכניסה העיקריים לכוחות, שהועברו מיד לרכבות שיצאו אל החזית. מהנדסים אמריקאים בנו בצרפת מזחים חדשים לידם יכלו לעגון 82 אוניות, הם סללו כ-1,600 ק"מ של מסילות וכ-160,000 ק"מ של קווי טלפון וטלגרף.

פרשינג שאף לכך שכוחות חיל המשלוח יוכלו לתפקד באופן עצמאי וללא תלות בחילות צרפת ובריטניה, אולם לא ניתן היה להגשים את שאיפתו עד אשר הגיעו כוחות מאומנים ליבשת אירופה. כדי להעביר את הכוחות במהירות, חיל המשלוח הותיר בארצות הברית את כלי הנשק הכבדים, התותחניםוהתותחנים האמריקאים נאלצו להשתמש בארטילריה הצרפתית והבריטית, [[תותח 75 מ"מ מודל 1897|תותחי 75 מ"מ מודל 1897]], [[תותח 155 מ"מ מודל 1917 שניידר]] (Canon de 155 C modèle 1917 Schneider) ואחרים. כוחות האוויר האמריקאים השתמשו במטוסי [[ספאד אס XIII]] ו[[ניופורט 28]] צרפתים, וחיילי השריון צוידו בטנקי [[רנו FT-17]] צרפתים. על אדמת צרפת הקים פרשינג מתקני אימונים שנועדו לאמן את החיילים האמריקאים בציוד החדש.

בתחילת 1918 הוצבו הכוחות האמריקאים, המעטים שהיו מוכנים לפעילות קרבית, לצד כוחות צרפתים ובריטים באזורי חזית שקטים באופן יחסי. הפעולה ההתקפית הראשונה של חיל המשלוח הייתה בקרב קנטיניי, ב-28 במאי 1918, כאשר כוח אמריקאי ובו למעלה מ-3,000 חיילים כבש את הכפר קנטיניי. למעלה מ-1,000 מחיילי הכוח נהרגו בקרב. לאחר קרב זה האמריקאים הגבירו את מעורבותם בקרבות ועד חודש יוני 1918 כ-10,000 חיילים אמריקאים רעננים הגיעו לקו החזית מדי יום. בחודש יוני 1918 היה לכוח האמריקאי תפקיד חשוב בבלימת [[מתקפת האביב]] הגרמנית לכיוון פריז. מתקפה אמריקאית רחבת היקף ראשונה החלה ב-2 בספטמבר 1918 ב[[קרב סן-מייל]], בו פיקד פרשינג על כוח של יותר מ-500,000 חיילים אמריקאים. הייתה זו ההתקפה הגדולה ביותר של הכוחות המזוינים של ארצות הברית עד היום.

עד תום המלחמה הספיק חיל המשלוח האמריקאי להשתתף בקרב בשתי חזיתות נוספות. פרשינג שלח את [[רגימנט]] הרגלים ה-332 לאיטליהל[[איטליה]], ושני רגימנטים נוספים (ה-27 וה-339) לחזית הרוסית.

[[אמריקאים אפריקאים|אפרו-אמריקאים]] גויסו לחיל המשלוח באופן דומה לגיוסם של חיילים אחרים והיוו כ-13% מן המגויסים. עד תום המלחמה שרתו בחיל המשלוח בחזית המערבית למעלה מ-350,000 אפרו-אמריקאים שרתו בחיל המשלוח בחזית המערבית. אולם, חיילים אלה שרתו ביחידות נפרדות שבראשן עמדו קצינים לבנים. על פי דו"ח מן המטה הכללי של חיל המשלוח רוב החיילים האפרו-אמריקאים נמצאו בלתי מתאימים לקרב והמלצת המטה הייתה שחיילים אלה יאורגנו בגדודי עבודה של מילואים. חיילים אלה שימשו כסוורים בנמלי האוקיינוס האטלנטי ופועלים במחנות הצבא בעורפה של צרפת. הצרפתים, שכמה מגדודיהם סירבו למשימות קרביות והיו על סף מרד, בקשו וקבלו פיקוד על כמה רגימנטים של כוחות אפרו-אמריקאים.

לחיל המשלוח האמריקאי היו 53,402 הרוגים בשדה הקרב, 63,114 הרוגים שלא בקרב ו-204,000 פצועים. היה זה שיעור פגיעות גבוה ביחס לכוח הצרפתי שסבל מ-330,000 פצועים והרוגים באותה תקופה, אך החזיק בקו חזית ארוך יותר. למעלה מ-25,000 חיילים מתו ב[[השפעת הספרדית|מגפת השפעת הספרדית]] בסתיו 1918 ו-360,000 חיילים חלו בשפעת בצורה קשה. שיעור התחלואה במחלות מדבקות אחרות בקרב החיילים האמריקאים הייתההיה יחסית נמוכהנמוך הודות לחיסוני חובה.