לטינית וולגרית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
מ הגהה
שורה 14:
 
תושבי רומא עצמה לא דיברו לטינית קלאסית, וגם האריסטוקרטים השתמשו בזו כשפת הכתב.
בכמה מן ההתכתבויות האישיות של [[מרקוס טוליוס קיקרו|קיקרו]] ניתן למצוא שימוש בשפה המדוברת של בני רומא, לטינית שאינה פורמלית במבנה ומלוטשת כלטינית הקלאסית. עדות נוספת בכתב, לנוכחותה של הלטינית הוולגארית, ניתן למצוא ב''[[סאטירוקוןסטירוקון]]'' של [[פטרוניוס]], בחלק המתאר את משתה טרימלכיו.
 
את היווצרותה של הלטינית הוולגארית מן הלטינית הקלאסית ניתן ליחס לשלושה גורמים מרכזיים: ההתפתחות הטבעית המואצת יותר של שפת הדיבור ביחס לשפת הכתב; השימוש בלטינית בקרב חיילים שגוייסו מכל רחבי האימפריה ועיוותו את מבנה ותיבלו אותה בביטויים התואמים את שפת האם שלהם; התפשטות השפה הלטינית, כחלק מהתרחבות האימפריה הרומית, אל עמים דוברי שפות אחרות, שתרמו גם הם להתפתחותה.
 
עם הזמן שכיחות ונפיצות השימוש בלטינית הוולגארית הביאו לדחיקת הלטינית הקלאסית אל התחום האקדמי והדתי ולמותה כשפה מדוברת פרופר. התפתחות הניבים של הלטינית הוולגארית עצמם, באופן מקומי, חרצו הבדלים עצומים יותר ויותר בין הללו, וכבר במאה השישית לספירה לא יכלו אנשים מאיזורים שונים להבין זה את זה. לבסוף נעלמה גם הלטינית הוולגארית והוחלפה בשפות הרומניות.
שורה 24:
<br />
 
בהיות הלטינית הוולגארית השפה המדוברת, נעשו בה כמה הפשטות ושינויים ביחס לשפה הכתובה, כגון, השמטת אותיות ומילות סיום והפחתת השימוש במילות יחס. בנוסף, מילים גבוהות הוחלפו בה בביטויים נפוצים יותר או במילות סלנג. את התפתחות ההבדלים בין השפות ניתן להעריך מקריאה ב[[פרובוס|''נספח פרובוס'']] (המאה ה-3 עד ה- 4 לספירה), המציג 227 'תיקונים' למילים מן השפה המדוברת.