תנ"ך – הבדלי גרסאות

המילה תנ"ך מייצגת ב[[ראשי תיבות]] את שלושת חלקיו: [[תורה]], [[נביאים]] ו[[כתובים]]. שני החלקים האחרונים שלו, [[נביאים]] ו[[כתובים]] ידועים בראשי התיבות נ"ך.

 

ב[[לשון המשנה|לשון חז"ל]] התנ"ך נקרא "מקרא" (אז לא היו בשימוש רווח ראשי תיבות) וכמו שכתוב למשל בפרקי אבות<ref>פרק ה' משנה כ"א</ref>: "בן חמש למקרא...". כך גם בתיאור בקיאותו הרבה של רבן [[יוחנן בן זכאי]] (נשיא הסנהדרין בזמן [[חורבן בית שני]] ואחריו) נאמר שהוא היה בקי, בין השאר, במקרא <ref>[[תלמוד בבלי]] מסכת [[בבא בתרא]] פרק ח' דף קלד עמוד א'</ref>.

 

כתבי התנ"ך המאוחרים יותר, ה"'''[[נביאים]]'''", נקראו בזמן הקדמונים "דברי קבלה" כלומר ספרים שנמסרו בקבלה מאלוהים באמצעות רוח הקודש<ref>רשי על מסכת חולין קלז</ref>. מקובל להבחין בין ספרי נביאים ראשונים לספרי נביאים אחרונים. בראשונים מסופרת ההיסטוריוגרפיה המקראית של [[עם ישראל]] בתקופה שבין מות משה לחורבן בית ראשון על ידי [[ממלכת בבל]], ובאחרונים מובאים דברי נבואה, ובכללם תוכחות ונחמות, של הנביאים מזמן הבית ראשון, גלות בבל ויסוד הבית השני.

 

 

לעתים מכונה התנ"ך בשמות אחרים כגון: "ספר הספרים", "ספרים", "כתבי הקודש".