דמי מחלה – הבדלי גרסאות

נוספו 41 בתים ,  לפני 11 שנים
 
==בישראל==
בישראל מוסדרת הזכות לדמי מחלה ב[[חוק דמי מחלה]], אך חוק זה שונה מהותית מיתר [[חוקי מגן|חוקי המגן]]. חוקי המגן חלים על כל העובדים, וקובעים זכויות מינימום שאין לתת פחות מהן. לעומתם, חוק דמי מחלה אינו חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו באופן קיבוצי (אך הוא חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו בחוזה אישי). בנוסף לחוק דמי מחלה, מוסדרת הזכות לדמי מחלה ב[[הסכם קיבוצי|הסכמים קיבוציים]], שלחלק מהם הוצאו [[צו הרחבה|צווי הרחבה]].
 
בהתאם לחוק, העובד זכאי ל-18 ימי מחלה בתשלום בשנה, בהתאםכפוף לאישורלהמצאת אישור רפואי על מחלתו. זכות זו ניתןניתנת לצבור,לצבירה עד לזכות90 מרביתימי שלמחלה, 90שהם מספר ימי מחלההזכות המרביים בשנה. התשלום בעד ימי המחלה הוא:
* בעד יום המחלה הראשון לא משולמים דמי מחלה.
* בעד היום השני ובשלישיוהשלישי למחלה: תשלום בגובה 50% מהשכר הרגיל.
* בעד היום הרביעי ואילך, ועד למיצוימיצוי זכות המחלה של העובד: תשלום השווה לשכר הרגיל.
 
סעיף 4א לחוק דמי מחלה קובע שאין לפטר את העובדעובד בתקופת מחלתו, עד למיצוימיצוי מלוא מכסת המחלה שצבר (בגבולות 90 ימי מחלה). זהו הסעיף היחיד בחוק זה החל על כל העובדים.
 
דמי מחלה משולמים, על חשבון ימי המחלה של העובד, גם עבור מחלת [[ילד]], מחלת [[זוגיות|בן זוג]] ומחלת [[הורות|הורה]], בהתאם לתנאים שנקבעו בחוקים העוסקים בכך. בגין מחלת ילדים עד גיל 16 זכאי ההורה להיעדר עד שמונה ימים בשנה (בתנאי שההורה השני אינו מקבל דמי מחלה באותו זמן); תקופה זו מוכפלת ל-16 ימים בשנה ל[[משפחה חד-הורית|הורה יחיד]], וכן קיימים הסדרים מיטיבים נוספים עבור מחלה ממארת או מוגבלותעבור שלילד הילדהסובל ממוגבלות.
 
בגין מחלת בן זוג או הורה (מעל גיל 65), החולה במידה בהשבה הוא תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לשםלתפקודו תפקודי היומיום שלוהיומיומי, זכאי העובד להיעדר עד שישה ימים בשנה. בגין בדיקות וטיפולים הקשורים ל[[הריון]], רשאי בן הזוג להיעדר עד שבעה ימים על חשבון תקופת ימי המחלה העומדים לזכותו, וכן ניתן להיעדר במסגרת זו ביום ה[[לידה]].
 
בהסכמים קיבוציים רבים ובצווי הרחבה נקבעו זכויות עדיפות על אלה שבחוק.
25,869

עריכות