דמי מחלה – הבדלי גרסאות

נוספו 42 בתים ,  לפני 11 שנים
←‏בישראל: עריכה
(שיפור ניסוח)
(←‏בישראל: עריכה)
בישראל מוסדרת הזכות לקבלת דמי מחלה ב[[חוק דמי מחלה]]. חוק זה שונה מהותית מיתר [[חוקי מגן|חוקי המגן]] בתחום דיני העבודה. חוקי המגן חלים על כל העובדים, וקובעים זכויות מינימליות, שלא ניתן לפגוע בהן או להתנות עליהן בחוזה אישי שבין המעביד לעובד. חוק דמי מחלה אינו חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו במסגרת הסכם קיבוצי (אך הוא חל על מי שנושא זה מוסדר לגביו בחוזה אישי), וזאת מפני שהסכם קיבוצי תמיד רק מרחיב את זכויות העובד שמכוח החוק, ואינו מצמצם אותן. בהתאם לזאת, הזכות לקבלת דמי מחלה מוסדרת לגבי עובדים רבים במשק בהתאם ל[[הסכם קיבוצי|הסכמים קיבוציים]] החלים עליהם, שלחלקם הוצאו [[צו הרחבה|צווי הרחבה]] שהרחיבו את תחולתם על כל העובדים בתחום מסויים במשק או אף בתחומים נוספים.
 
בהתאם לחוק, העובד זכאי ל-18 ימי מחלה בתשלום בשנה, כפוףבכפוף להמצאת אישור רפואי על מחלתו, כמפורט להלן. זכות זו ניתנת לצבירה עד 90 ימי מחלה. התשלום בעד ימי המחלה הואיתבצע כדלקמן:
* בעד יום המחלה הראשון לא משולמים דמי מחלה.
* בעד היום השני והשלישי למחלה: תשלום בגובה 50% מהשכר הרגיל.