דמי מחלה – הבדלי גרסאות

נוספו 82 בתים ,  לפני 11 שנים
←‏בישראל: שיפור ניסוח
(←‏בישראל: עריכה)
(←‏בישראל: שיפור ניסוח)
* בעד היום הרביעי ואילך, ועד מיצוי זכות המחלה של העובד: תשלום השווה לשכר הרגיל.
 
סעיף 4א לחוק דמי מחלה קובע שאין לפטר עובד בתקופת מחלתו, עד מיצוי מלוא מכסת ימי המחלה שצבר (בגבולות 90 ימי מחלה). זהו הסעיף היחיד בחוק זה החלשחל על כל העובדים במשק.
 
דמי מחלה משולמים, על חשבון סך ימי המחלה של העובד, גם עבור תקופת העדרותו מעבודה בגין מחלת [[ילד]], מחלת [[זוגיות|בן זוג]] ומחלת [[הורות|הורה]], בהתאם לתנאים שנקבעו בחוקים העוסקים בכך. בגין מחלת ילדים עד גיל 16 זכאי ההורה להיעדר עד שמונה ימים בשנה (בתנאי שההורה השני אינו מקבל דמי מחלה באותו זמן); תקופה זו מוכפלת ל-16 ימים בשנה ל[[משפחה חד-הורית|הורה יחיד]] זכאי להעדר עד 16 ימים בשנה, וכן קיימים הסדרים מיטיבים נוספים עבור מצבים של מחלה ממארת או עבור ילדהורה לילד הסובל ממוגבלות.
 
בגין מחלת בן זוג או הורה (מעל גיל 65), החולה במידה שבה הוא תלוי לחלוטין בעזרת הזולת לתפקודו היומיומי, זכאי העובד להיעדר עד שישה ימים בשנה. בגין בדיקות וטיפולים הקשורים ל[[הריון]], רשאי בן הזוג להיעדר עד שבעה ימים על חשבון תקופת ימי המחלה העומדים לזכותו, וכן ניתן להיעדר במסגרת זו ביום ה[[לידה]].