רחובות שתי וערב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏העת העתיקה: זה שויטרוביוס כותב את זה לא הופך את זה לנכון - ידוע ומקובל שהעיר שהוא נולד בה כבר הייתה מתוכננת כך
שורה 9:
כפר פועלים ב[[גיזה]] שב[[מצרים]], שפעל בשנים 2570-2500 לפנה"ס, ובו שוכנו פועלים זמניים במשמרות, נבנה בשורות ארוכות של בתים שנחצו על ידי רחובות במתווה שתי וערב. [[חמורבי]] מלך בבל, במאה ה-17 לפנה"ס, בנה מחדש את בבל ורחובותיה תוכננו במתווה שתי וערב, כאשר הרחובות הצטלבו בזווית הקרובה לישרה. ניתן למצוא תכנון ערים במתווה שתי וערב אף בתרבות סין, החל מן המאה ה-15 לפנה"ס. תקנות תכנון ערים בסין שנכתבו על ידי קאוגונג ג'י ב[[תקופת האביב והסתיו]] (770-476 לפנה"ס) קבעו: "תכנית עיר בירה צריכה להיות ריבועית. בכל צד בהיקפה צריכים להיות קבועים שלושה שערים המובילים לתשעה רחובות המצטלבים זה עם זה ומגדירים מתווה שתי וערב. בתכנית העיר צריך לקבוע את חצר המלך בדרום, השוק בצפון, מקדש האבות הקיסרי במזרח והמזבח לאלים של האדמה והחיטה במערב."
 
העירהיוונים היווניתיחסו המתוכננתאת הראשונההמצאת היתההתכנון ככל הנראההעירוני ל[[מילטוסהיפודמוס ממילטוס]], אשראינטלקטואל יווני ב{{ה|אסכולה הפיתגוראית}}, אולם כבר העיר [[מילטוס]] נבנתה במתווה שתי וערב לאחר שנת 479 לפנה"ס. את תכנון העיר מייחסים ל[[היפודמוס]], אינטלקטואל יווני ב{{ה|אסכולה הפיתגוראית}}. דוגמה מעולה לתכנון רחובות במתווה שתי וערב היתה העיר היוונית פריאנה, הממוקמת באזור שאינו שטוח וכולל מתלול. מתווה שתי וערב אף היה מרכיב נפוץ בתכנון הערים ה[[רומא העתיקה|רומאי]] ותחילה היה נפוץ בתכנון קסרקטיני צבא, הידועים בשם [[קסטרום]]. העיר הרומית [[תימגאד]], היום ב[[אלג'יריה]], בולטת במתווה שתי וערב של רחובותיה. מתווה שתי וערב הרומי מאופיין ב[[אורתוגונליות]] כמעט מושלמת של הרחובות, כולם חוצים זה את זה בזוויות ישרות, ובתוכם שני רחובות ראשיים, הניצבים זה לזה ונקראים [[קארדו]] ו[[דקומנוס]].
 
העיר [[טאוטיווקאן]], הסמוכה ל[[מקסיקו סיטי]] בת-ימינו, היא העיר הגדולה ביותר מימי קדם ביבשת אמריקה אשר רחובותיה נבנתו במתווה שתי וערב. שטחה של העיר במתווה זה היה בשטח של כ-20 [[קמ"ר]].
 
===מזרח אסיה===