מוסר השכל – הבדלי גרסאות

את מוסר ההשכל מוצאים כיום בעיקר ב[[ספרי ילדים ונוער|סיפורי ילדים]]. הוא גם מצוי ב[[סיפורי עם]] ומהווה אחד מהמאפיינים שלהם. [[משל]] הוא סוג אחר של יצירה שאף היא ניתנת לתמצות במוסר השכל קצר. ניתן למצוא אותו גם ב[[פואמה|פואמות]], ב[[שיר עם|שירי עם]] וב[[שירי ילדים]]. יצירות ספרותיות אומנותיות יותר כגון ה[[רומן]] ומרבית השירים נמנעות בדרך כלל מהכללת מוסר השכל במובן של סיפור שכל תכליתו היא להעביר מסר. רומנים שכן נועדו להעביר מוסר השכל מוקעים מאוד בתרבות המודרנית. ניתן למצוא יצירות כאלו בעיקר לפני [[המאה העשרים]]. דוגמה טובה ומפורסמת לעניין הוא השלטון ב[[צרפת]] שנחרד לאור הפופולריות הרבה שרכש הספר [[מאדם בובארי]] שנכתב בעקבות סיפורה של אישה נואפת, פרשייה עיתונאית מאותם ימים. הספר לא הוקיע באופן חד משמעי את מעשיה של מאדם בובארי שנגדו את מוסכמות הצניעות וההתנהגות באותם הימים. תוך זמן קצר נכתב רומן על אותה פרשייה בדיוק רק שהפעם הוא נכתב למטרה אחת - להעביר את המסר שמעשיה של מאדם בובארי אינם מקובלים.

 

מוסרי השכל היו חלק מסיפורי ילדים במשך מאות שנים, כי לסיפורי הילדים הייתה אז בעיקר תכלית חינוכית ולימודית – הם לא היו לשם [[בידור]] או הנאה. במקרים רבים מוסר ההשכל הובלט במיוחד ובמילים מפורשות, והסיפור הסתיים במשפט כגון "ומוסר ההשכל של זה הוא...". כך הובהר לשומע מה בעצם מלמד הסיפור. לדוגמה, בתום הסיפור [[כיפה אדומה#נוסח האגדה המוכר|כיפה אדומה]] יכול המספר להוסיף "ומוסר ההשכל, ילדים, הוא שאסור לדבר עם זרים!".