עגיל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ r2.5.1) (בוט מוסיף: be-x-old:Завушніцы |
ההיסטוריה המודרנית של ענידת עגילים |
||
שורה 15:
עגילים יכולים להיות זעירים וצנועים, כשהם מורכבים מטבעת קטנה ופשוטה המושחלת אל החור שבאוזן או מ[[אבן חן]] הצמודה למשטח מתכת המושחל אל האוזן; או תלויים, כשמהחלק הצמוד אל האוזן משתלשל רכיב כלשהו המזכיר תליונים אותם עונדים על ה[[צוואר]]. העגילים המורכבים יצירתיים ומגוונים להפליא.
רובם המוחלט של העגילים מושחל אל חור הנעשה בתנוך האוזן. החירור עצמו עלול [[כאב|להכאיב]] במידה זו או אחרת, [[דם|לדמם]] למשך זמן מה ולדרוש תקופת החלמה קצרה, אשר לאחריה אין ענידת העגיל כרוכה בכאב כלשהו. במקרים נדירים מתפתחים זיהומים ו[[דלקת|דלקות]], אשר מקורם עשוי להיות חיידקי, או רגישות למתכת [[ניקל]] הנמצאת לעיתים קרובות בסגסוגות המשמשות ליצירת תכשיטים, בייחוד עגילים זולים, אך לעיתים גם ב[[זהב]] לבן.
עד תחילת שנות השבעים לא היתה ענידת עגילים בקרב נשים נוהג נפוץ בישראל. הספר "[[המצחיקה עם העגילים]]", למשל, של הסופרת [[יעל רוזמן]] שיצא בשנת 1967 מתאר [[ילדות|ילדה]] [[עולה חדש|עולה חדשה]] העונדת עגילים השונה מסביבתה. גם ב[[ארצות הברית|ארה"ב]] לא היה חירור אזניים נוהג נפוץ, ורוב העגילים הנענדים היו עגילי קליפס. לקראת סוף שנות ה-70 גברה הפופולריות של חירור אזני הנשים בארץ ובעולם לשם ענידת עגילים. המצאת אקדח העגילים, המשמש לפעולת החירור, תרמה אף היא לעליה בתפוצת העגילים הדורשים חירור. כיום, כמעט כל הנשים בישראל מחוררות את אזניהן לשם ענידת עגילים. נשים רבות נהגות לחורר את תנוך אוזנן יותר מפעם אחת ולענוד מספר עגילים בכל אוזן. יש העונדים עגילים בכל שאר חלקי האוזן, בעיקר בשוליה.
בתרבות המערבית המודרנית נחשבו העגילים עד לא מזמן לנחלתן הבלעדית של [[אישה|נשים]]. החל מ[[שנות ה-60]] התרבה בהדרגה מספרם של ה[[גברים]] עונדי העגילים, אם כי מספרם עדיין נמוך בהרבה מזה של הנשים שעונדות עגילים. בניגוד לנשים, גברים עונדי עגילים מעדיפים כמעט תמיד את ענידתו של עגיל באחת האוזניים בלבד, וכן את ענידתם של עגילים פשוטים (שאינם תלויים) או של עגילי [[חישוק]].
| |||