ועדת איתור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 8:
רוב ועדות האיתור אינן מוקמות על פי [[חוק]], אלא בהחלטת הגורם שממנה את בעל התפקיד שאיתורו הוא הדרוש. חריג לעיקרון זה מצוי ב[[חוק הכנסת]], הקובע את הרכבי ועדות האיתור שמטרתן למצוא מועמדים לתפקיד [[היועץ המשפטי לכנסת]] ו[[נציב הדורות הבאים]], ואת סמכויותיהן.
ככלל, על הוועדה לפרסם [[קול קורא]] הפונה לכל מי שרואה עצמו מתאים לתפקיד להגיש את מועמדותו, אך בניגוד לועדת מכרזים היא רשאית גם לפנות למועמדים בעצמה {{הערה|שם=בסוק|{{TheMarker1|מוטי בסוק|"ועדת איתור בראשות הולנדר שינתה תנאי סף כדי שיתאימו למועמד מסוים"|career/1.642643|17 במאי 2011}}}}.
==תפקידים המחוייבים בועדת איתור==
שורה 15:
היו גם מקרים בהם מונו ועדת איתור למרות שלא היתה חובה לכך על פי החלטת הממשלה. כך למשל, מינוי לתפקיד מנהל [[רשות החברות הממשלתיות]] אינו חייב בועדת איתור, אולם בשנת 2002 החליט [[אורי שני]] להפקיד את המינוי בידי ועדת איתור, שבחרה את [[אייל גבאי]] {{הערה|שם=סטלה}}.
בהחלטת הממשלה המקורית בשנת 1999 נקבעו 9 משרות המחייבות ועדת איתור. מאז עלה מספר המשרות המאוישות דרך ועדת האיתור לכ-100 ב-2009, כאשר רק 30% ממשרות אלה אוישו קודם לכן ללא מכרז {{הערה|שם=בסוק}}.
==הרכב ועדת האיתור==
שורה 21 ⟵ 23:
==דיון ציבורי==
נושא השימוש בועדות איתור שנוי במחלוקת. בעוד ישנם הטוענים שועדות איתור מביאים לתוצאות יותר טובות ומונעים מינויים פוליטיים {{הערה|שם=סטלה}}, אחרים טוענים שועדות האיתור מביאים לתוצאות בינונייות ומטה {{הערה|שם=סטרשנוב}}. מנגד, [[מבקר המדינה]] יצא נגד שימוש בועדות איתור כדרך לעקוף את השימוש במכרז {{הערה|שם=בסוק}}.
==ועדות איתור במגזר הפרטי==
| |||