המספר הקסום שבע, פלוס או מינוס שתיים – הבדלי גרסאות

{{בעבודה}}

 

מחקרים שנערכו לאחרונה הראו כי המסקנה באשר ליכולת זיכרון העבודה האנושי היא תוצאה של פרשנות שגויה למאמרו של מילר, וכי המספר הנכון הוא בין שלוש לארבע.

 

==המאמר של מילר==

 

המגבלה הקוגניטיבית השנייה שבה דן מילר היא [[טווח הזיכרון]]. טווח הזיכרון מתייחס לרשימה הארוכה ביותר של פריטים (למשל, ספרות, אותיות, מילים) שעליה יכול אדם לחזור בסדר נכון, מיד לאחר שהוצגה לו, ב-50% מן הניסיונות. מילר מצא כי טווח הזיכרון של אנשים בוגרים צעירים הוא בערך 7 פריטים. הוא הבחין כי טווח הזיכרון הוא בערך שווה לגירוי עם כמות מידע שונה במידה רבה – לדוגמה, כל סיפרה על [[בסיס בינארי]] היא בגודל סיבית אחת ; ספרות ב[[השיטה העשרונית|שיטה העשרונית]] היא בגודל 3.32 סיביות; בכל מילה כ-10 סיביות. מילר הסיק מכך שטווח הזיכרון אינו מוגבל במונחי סיביות אלא במונחי "נתחים" (chunks) – יחידות זיכרון. נתח הוא היחידה המשמעותית הגדולה ביותר שאותה יכול האדם לזהות במידע המוצג לו – לכן, כמות המידע שתיזכר תלויה במה האדם מחשיב כנתח זיכרון בודד. לדוגמה, מילה עשויה להוות יחידת זיכרון בודדה לאדם שהוא דובר השפה, אך היא עשויה להתפרק לאותו מספר יחידות זיכרון כמספר האותיות המרכיבות את המילה לאדם המזהה את האלפבית אך השפה כלל אינה מוכרת לו.

 

 

=="המספר הקסום שבע" ויכולת זיכרון העבודה==