ספקנות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בלנק (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 11:
תורתו של פירון מאליס חדרה אל [[האקדמיה האפלטונית]] התיכונה ב[[אתונה]], וה[[פילוסוף]] [[ארקסילאוס]], שעמד בראש אקדמיה זו החל ב- 264 [[לפנה"ס]], היה אחד מממשיכיו. תורת הספקנות שלטה גם באקדמיה האפלטונית השלישית שנוסדה על יד הפילוסוף [[קרנאדס]] ב- 155 לפנה"ס. אחרון הפילוסופים הספקנים של האקדמיה האפלטונית היה [[פילון מלאריסה]] שמת בערך ב- 84 לפנה"ס.
 
בספקנות היוונית המאוחרת אנו עדים לא רק לחידוש תורתו של פירון, אלא גם להצגתה בצורה מדעית הרבה יותר. הפילוסוף היווני [[אנסידמוס]] מןמקנוסוס המאהחשב הראשונהכי מקורם של ה[[ספק]] ושל המבוכה הוא ביחסיות תפיסתו של ה[[אדם]]. כדי לתאר זאת הוא ערך ב[[אלכסנדריה]] בערך ב- [[50 לפנה"ס]] [[טבלה]] של עשר דרכים שבהן ה[[ידע]] האנושי משתנה. הוא פיתח פיתח את ה[[פירוניזם]] באמצעות עשרה עיקריםיסודות שבהםאלה שעליהם ביסס את הספק. בתורה זו של אנסידמוס עשה שימוש מאוחר יותר [[סקסטוס אמפיריקוס]] ([[160]] - [[210]] לספירהל[[ספירה]]) שסיכם את תורת הספקנות היוונית והרומאית.
 
לפירוניזם נודעה השפעה מרובה על סופרי ה[[רנסאנס]] ובהם [[מישל דה מונטן]] ([[1533]] - [[1592]]), שכתב את המסה "סנגוריה על [[רמון סבונד]]" בהשראתו של סקסטוס אמפיריקוס, ועל פילוסופים באירופה של [[המאה השבע עשרה]] ו[[המאה השמונה עשרה]] ובהם [[פייר בייל]] ו[[דייוויד יום]].