פליישר (מחזה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
<ref>הקלידו הערת שוליים כאן</ref>{{הבהרת חשיבות עם זמן|זמן=29.05.2011}}
'''פליישר''' היא מלודרמת מחאה מאת [[יגאל אבן אור]] שהוצגה ב{{ה|תיאטרון הקאמרי}} ב-[[1993]] בבימויו של [[עמית גזית]].
שורה 16:
הסיום ,ובכך כישלונם של הפליישרים, מעורר בקהל זעם וכעס על אי הצדק שהם חוו. מחאתו של יגאל אבן אור נופלת על אוזניים קשובות ופונה לרגש האִיום והחרדה של הקהל החילוני מפני השתלטות החרדים והתגבשותה של "מדינת [[הלכה]]". הקהל החילוני שחש מכופף לתכתיבי הדתיים מוצא דרך של ביטוי בעידוד והסכמה ,אך למרות זאת, כדרכה של המלודרמה, אין היא מעוררת בקהל שאלות ולקיחת אחריות על עתידם, אלא הטלת האשמה על החרדים.<ref name="תאטרון בחברה"></ref>.
ההצגה מחזקת דיכוטומיה ברורה ומובהקת ומעודדת את החרפת המצב הקיים, בלי רצון בפיוס. הפחדת הקהל בהתחזקות החרדים המועברת כ[[ספר איוב|בשורת איוב]], מהווה קרקע פורייה לאנטי-דת מחאתי, ומשרתת את כוונת היוצר המעוניין לחזק בקהל את התחושה והחרדה מהחרדים.
==הצגת מפתח==
ההצגה פליישר נחשבת ל"הצגת מפתח"<ref name="תאטרון בחברה"></ref>- יצירה השואבת את חומריה מתוך מודלים חברתיים, אותם היא מארגנת בדרך שמבליטה ומאפשרת לצופים או הקוראים להביט בהם מזווית ראיה אחרת<ref>[[גרשון שקד]], "אור וצל וריבוי (הסיפורת העברית בהתמודדות דיאלקטית עם מציאות משתנה)" אלפיים, 4 1991 , 118</ref>.
להצגות מפתח יש כמה קריטריונים שהם עומדים, שלפחות בחלקם הם עומדים. בעלי מספר גדול של צופים (לא תמיד), טקסטים נכתבים עליהם, דיונים המתייחסים אליהם נערכים על במות והן נותרת חלק מה[[זיכרון קולקטיבי|זכרון הקולקטיבי]]. מקרה קלאסי הוא [[מלכת האמבטיה]] של [[חנוך לוין]] שאומנם הועלתה רק 19 פעמים בשנת 1970, אך יצרה הד תקשורתי, והיתה אחד המסמכים הראשונים נגד [[כיבוש]] השטחים. הצגות מפתח מסווגים, בין היתר, לפי שסעים. ההצגה פליישר נמצאת תחת השסע החילוני-דתי, ביחד עם "קידוש" של [[שמואל הספרי]] (1985,1995), ו"סטטוס קוו ואדיס" של [[יהושע סובול]] (1973) <ref name="תאטרון בחברה"></ref>.
==הקונפליקט החילוני-דתי==
שורה 30 ⟵ 33:
==קישורים חיצוניים==
==לקריאה נוספת==
| |||