פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 103 בתים ,  לפני 8 שנים
עריכה
<ref>הקלידו הערת שוליים כאן</ref>{{הבהרת חשיבות עם זמן|זמן=29.05.2011}}
'''פליישר''' היא מלודרמת מחאה מאת [[יגאל אבן אור]] שהוצגה ב{{ה|תיאטרון הקאמרי}} ב-[[1993]] בבימויו של [[עמית גזית]].
 
ההצגה ייצגה את תיאטרון הקאמרי ב[[פסטיבל]] תיאטרון בינלאומי המתקיים במוסד התרבות ה[[ניו-יורק]]י "BAM" (אקדמיית המוזיקה של ברוקלין)<ref>[http://www.habama.co.il/Pages/ArtPerson.aspx?PeopleID=1936 עמית גזית] באתר הבמה</ref>.
 
 
==העלילה==
 
ההצגה עוסקת בבני הזוג ברטה ואריה פליישר ([[קצב]] ב[[גרמנית]]), שכשמם כן הוא - עובדים ב[[אטליז]]. העלילה נפתחת בניסיונם של בני הזוג פליישר להתמודד עם המציאות החדשה שנכפית עליהם, עת עוברים [[חרדים]] רבים אל השכונה שבה הם מתגוררים. אמנם, בתחילה, המעבר עורר בבני הזוג כמיהה לשגשוג כלכלי, אך עם הזמן הם העלו חרס בידם. אדרבה - בני העדה החרדית, ובפרט נשותיה, מנהלים מאבק נגד בני הזוג ולא בוחלים בדבר ובכלל זה [[חרם חברתי|חרמות]] על מקור [[שכר|פרנסתם]] היחיד. מפאת מצבם הכלכלי הירוד, שנבע במישרין מההתנכלות לעיל, נדרשים בני הזוג להשיב את בנם המפגר אל ביתם. הקהילה החרדית מוקיעה אותו מתוכם. הבן, שלוימל‘ה, סובל במיוחד מהטרדותיה של בת הרב פוקס, ראש העדה החרדית. הוא [[אונס|אונס]] אותה אפוא ובתום המחזה גם מעלה באש את בית הוריו.
 
הסיום ,ובכך כישלונם של הפליישרים, מעורר בקהל זעם וכעס על אי הצדק שהם חוו. מחאתו של יגאל אבן אור נופלת על אוזניים קשובות ופונה לרגש האִיום והחרדה של הקהל החילוני מפני השתלטות החרדים והתגבשותה של "מדינת [[הלכה]]". הקהל החילוני שחש מכופף לתכתיבי הדתיים מוצא דרך של ביטוי בעידוד והסכמה ,אך למרות זאת, כדרכה של המלודרמה, אין היא מעוררת בקהל שאלות ולקיחת אחריות על עתידם, אלא הטלת האשמה על החרדים.<ref name="תאטרון בחברה"></ref>.
ההצגה מחזקת דיכוטומיה ברורה ומובהקת ומעודדת את החרפת המצב הקיים, בלי רצון בפיוס. הפחדת הקהל בהתחזקות החרדים המועברת כ[[ספר איוב|בשורת איוב]], מהווה קרקע פורייה לאנטי-דת מחאתי, ומשרתת את כוונת היוצר המעוניין לחזק בקהל את התחושה והחרדה מהחרדים.
 
==הצגת מפתח==
ההצגה פליישר נחשבת ל"הצגת מפתח"<ref name="תאטרון בחברה"></ref>- יצירה השואבת את חומריה מתוך מודלים חברתיים, אותם היא מארגנת בדרך שמבליטה ומאפשרת לצופים או הקוראים להביט בהם מזווית ראיה אחרת<ref>[[גרשון שקד]], "אור וצל וריבוי (הסיפורת העברית בהתמודדות דיאלקטית עם מציאות משתנה)" אלפיים, 4 1991 , 118</ref>.
להצגות מפתח ישישנם כמה קריטריונים שהם עומדים, שלפחות בחלקםאפשריים. הם עומדים. בעליבעלות מספר גדול של צופים (לא תמיד), טקסטים נכתבים עליהםעליהן, דיונים המתייחסים אליהםאליהן נערכים על במות והן נותרתנותרות חלק מה[[זיכרון קולקטיבי|זכרון הקולקטיבי]]. מקרה קלאסי הוא [[מלכת האמבטיה]] של [[חנוך לוין]] שאומנם הועלתה רק 19 פעמים בשנת 1970, אך יצרה הד תקשורתי, והיתה אחד המסמכים הראשונים נגד [[כיבוש]] השטחים. הצגות מפתח מסווגים, בין היתר, לפי שסעים. ההצגה פליישר נמצאת תחת השסע החילוני-דתי, ביחד עם "קידוש" של [[שמואל הספרי]] (1985,1995), ו"סטטוס קוו ואדיס" של [[יהושע סובול]] (1973) <ref name="תאטרון בחברה"></ref>.
 
==הקונפליקט החילוני-דתי==
במרכז המחזה נמצא קונפליקט חילוני-דתי, במרכזובליבו של הקונפליקט, סוגיית ה[[כפייה חילונית בישראל|כפייה החילונית]] ו[[כפייה דתית בישראל|הכפייה הדתית]], כאשר. במחזההמחזה הואהנדון מתרכז בכפייה הדתית.
עיסוק המחזה עוסק בגיבורים חילוניים, ניצולי שואה, שלשכונתם עוברת אוכלוסיה חרדית, שעם הזמן הופכת לרוב. ומאלצת את תושבי השכונה הותיקים לשנות את דרכיהם. וכשאלה לא עושים זאת, פרנסתם נפגעת והם נדחקים לפינה. מובילמהלך שמוביל לעימות בין שתי תפיסות עולם. בו האחת גוברת על השניה. החילוניים חווים חרמות והדרדרות במצבם הכלכלי, כתוצאה מהפעילות שנוקטים כלפיהם הדתיים, ומפסידים במערכה.<ref name="אסתר מורדוך"></ref>
המחזה עורר זעם רב בקרב שומרי מסורת ובקהילות יהודיות ב[[ישראל]] ומחוצה לה ויש שכינוהו [[אנטישמי]].
 
==ייצוג הנשים==
דמויות [[אשה|הנשים]] החרדיות, מזוהות עם היותן אמהות, פוריות ומרובות ילדים, העושות כמצוות הגברים. הרב פוקס, הוא מנהיג את העדה לחרם. ובתו, היא שמתוארת כקורבןכדמות קורבן ה[[אונס]] במחזה. הנשים הן אלה שמפעילות את החרם, אך הגברים הם מחוללי האירועים ומחליטים כי יש לבצעו<ref name="אסתר מורדוך"> אסתר מורדוך-לבנון [http://www.oranim.ac.il/sites/heb/SiteCollectionImages/documents/ktav-et/%D7%90%D7%A1%D7%AA%D7%A8.pdf מעבר לגבולה של החברה ההגמונית:הייצוג הנשי, וזרקור על “דיכוי האישה” בחברה שבטית-מסורתית, במחזות על “אחרים” - חרדים ובדווים] כתב-עת אורנים {{PDF}}
</ref>.
המחזה משתמש בנשים ככלי לגילום האיום החרדי,. היות והנשים החרדיות, בגופן, מהוות איום [[דמוגרפיה|דמוגרפי]] כאמהות פוריות. דמותה של "[[חווה]]" החרדית. ומשמעות שמה -אם כל חי, בדיוק כפי שפליישר הוא בעל אטליז כפירוש שמו מגרמנית. המספרת על ששת ילדיה, ומתרכזת בילדיה ככל עולמה, היא דמות חד מימדית הממחישה את תפקידה המסורתי של האישה ומהווה איום על ילדה היחיד של ברטה פליישר<ref name="אסתר מורדוך"></ref>.
 
לעומת דמויות הנשים החרדיות, הנשים החילוניות הן דמויות מורכבות יותר. אך על אף מורכבותן, גם הן חוות אמירות בוטות מן הגברים החילוניים. ומבחינה מגדרית, נשות המחזה, בין אם שיוכן חילוני או דתי, מיוצגות באופן [[סטריאוטיפ|סטריאוטיפי]].
 
לעומת דמויות הנשים החרדיות, הנשים החילוניות הן דמויות מורכבות יותר. אך על אף מורכבותן, גם הן חוות אמירות בוטות מןמכיוונם של הגברים החילוניים. ומבחינה מגדרית, נשות המחזה, בין אם שיוכן חילוני או דתי, מיוצגות באופן [[סטריאוטיפ|סטריאוטיפי]].
 
שחקני ההצגה: [[יוסי קאנץ]], [[יוסי ידין]], [[יוסף כרמון]], [[זהרירה חריפאי]], [[אלברט כהן]], [[מרים גבריאלי]], [[איתן נוה]], ו[[איה שבא]].