אוכלוסיית ירושלים המערבית 1949–1967 – הבדלי גרסאות

הפסקת האש שהוכרזה ב-[[30 בנובמבר]] 1948 הביאה לסיום [[מלחמת העצמאות]] בזירת ירושלים ולייצוב מצבה של העיר, דבר שאפשר את חזרת החיים בעיר לשגרה מסוימת. חלק מהפליטים יכלו לשוב לבתיהם שהיו סמוכים לאזורי הקרבות. במקביל נדרשה הנהגת העיר למצוא פתרונות דיור לעולים חדשים רבים אשר בעקבות החלטות ממשלת ישראל הופנו להתגורר בעיר על מנת לחזקה. מספר העולים החדשים הרב שהגיע הצריך את שיכונם בשכונות ערביות שניטשו, הסמוכות ביותר לקו הגבול במזרחה של העיר היהודית, ובהן [[מוסררה]], [[ממילא]] ו[[אבו תור]]. בתים אלה נהרסו במהלך הקרבות ונדרש שיפוצם על מנת לאפשר את המגורים בהם. במקביל יושבו עולים חדשים בכפרים ערביים נטושים ששטחיהם סופחו לירושלים המערבית, כמו [[ליפתא]], [[גבעת שאול]] ב[[דיר יאסין]], [[עין כרם]] ו[[מלחה]]. אכלוסה של שכונת עין כרם החל בדצמבר [[1948]], ועד מרץ [[1949]] שוכנו בשכונה כ-1,200 עולים חדשים. באותה תקופה שוכנו במושבה הגרמנית כ-2,900 עולים חדשים. במהלך מלחמת העצמאות כולה, נדרשה הנהלת העיר היהודית למצוא פתרונות דיור לכ-20,000 פליטים יהודים ועולים חדשים.