השמדה הדדית מובטחת – הבדלי גרסאות

'''השמדה הדדית מובטחת''' ('''MAD''' -''' M'''utual '''A'''ssured '''D'''estruction) היא [[דוקטרינה צבאית]] שבמסגרתה שימוש מלא ב[[נשק גרעיני]] על ידי שני צדדים יריבים יביא לחורבנם של התוקף ושל המגן<ref>[http://www.nuclearfiles.org/menu/key-issues/nuclear-weapons/history/cold-war/strategy/strategy-mutual-assured-destruction.htm Mutual Assured Destruction]; Col. Alan J. Parrington, USAF, [http://www.airpower.maxwell.af.mil/airchronicles/apj/apj97/win97/parrin.html Mutually Assured Destruction Revisited, Strategic Doctrine in Question], Airpower Journal, Winter 1997.</ref>. הדבר מבוסס על [[הרתעה]] לפיה השימוש בנשק חזק חיוני על מנתכדי להרתיע את האויב מלהשתמש בנשק כזה בעצמו. השמדה הדדית מובטחת היא התגלמות של [[שווי משקל נאש]], בו שני הצדדים מנסים להימנע מהתוצאה הגרועה ביותר האפשרית מבחינתם.

הדוקטרינה מניחה שלכל צד בעימות יש מספיק נשק גרעיני על מנת להשמיד את הצד היריב. כל צד, אם יותקף, יגיב בכחבכוח שווה או גדול יותר. התוצאה תהיה התדרדרות מיידית שתגרור [[השמדה מובטחת]]. ההנחה היא שה[[נשורת גרעינית|נשורת הגרעינית]] שתיווצר עקב [[מלחמה גרעינית]] רחבת היקף תוביל ל[[אירוע יום הדין]].

הישום העיקרי של הדוקטרינה החל ב[[המלחמה הקרה|מלחמה הקרה]]. בתקופה זו מנעה התאוריה עימותים מלאים בין [[ארצות הברית]] לבין [[ברית המועצות]] בעוד הן עסוקות ב[[מלחמת פרוקסי|מלחמות פרוקסי]] סביב העולם. הדוקטרינה גם הובילה ל[[מירוץמרוץ חימוש]]. למרות שהמלחמה הקרה הסתיימה בשנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-20 הדוקטרינה עדיין תקפה.

במהלך [[משבר הטילים בקובה]], פיתחה ברית המועצות הבנה אמיתית לגבי יעילות כחכוח הצוללות האמריקני לשיגור טילים בליסטיים. עד מהרה החלו גם הסוביטים לפתח צוללות דומות.

ה [[MIRV]] הייתה מערכת נשק נוספת שסייעה לנהל את דוקטרינת ההרתעה. באמצעות ה MIRV יכול היה [[טיל בליסטי בין-יבשתי]] יחיד להכיל מספר ראשי קרב. טילי ה- MIRV היו הראשונים אשר נוצרו על ידי ארצות הברית כמענה למערכות נגד טילים הסוביוטיות סביב מוסקבה. מאחר שכל טיל מגן יכול היה להשמיד רק טיל תוקף אחד, הסיקו שאם טיל תוקף יכיל מספר ראשי קרב יתקשו הטילים המגנים לבצע את תפקידם ביעילות. אחד ה MIRV הגדולים ביותר של ארצות הברית [[שומר שלום LGM-118A]], יכול היה להחזיק עד כ 10 ראשי קרב. כל ראש קרב סיפק בערך 300 [[קילוטון]]. מאחר שהגנה מפני ראשי קרב רבים הייתה לא מעשית באותה תקופה, ההגנה היעילה ביותר הייתה התקפת הנגד. נשק ה MIRV נאסר לשימוש באמנת [[START II]] משום שהוא מוגדר כמערער יציבות ונותן יתרון מוחלט להתקפה ראשונה.

החל מ-[[1959]] היו ברשות ארצות הברית צוללות לשיגור טילים בליסטיים אשר הבטיחו יכולת ליצר התקפה שניונית באמצעות כחכוח גרעיני בר הישרדות.

על פי [[רוברט מקנמארה]] אשר תיאר את הדוקטרינה של השמדה הדדית מובטחת, המשמעות של הדוקטרינה הייתה שלמדינות יש יכולת התקפה ראשונה או יכולת התקפה שניונית. מדינה שתוקפת ראשונה עשויה להשמיד את הטילים הגרעיניים של יריבתה ובכך למנוע תגובת נגד גרעינית. יכולת התקפה שניונית מספקת למדינה שעשויה להיות מותקפת את היכולת להגיב למתקפה גרעינית בכחבכוח מספיק על מנתכדי שאויב יחשוש מלתקוף מלכתחילה.

היוזמה ספגה ביקורת שכן לא אפשר את עיקרון "השמדה מובטחת" של הדוקטרינה. אם לאמריקה תהיה ערובה נגד התקפת גרעין סוביטית, טענו המבקרים, תהיה לה אז יכולת התקפה ראשונה מוחלטת. המבקרים טענו עוד שהתוכנית עשויה לגרור מירוץמרוץ חימוש חדש שמטרתו הפעם תהיה פיתוח אמצעי נגד ליוזמת ההגנה.

*[http://www.cnn.com/SPECIALS/cold.war/episodes/22/documents/reykjavik/ קטעים משיחות רייקבייק של גורבצ'וב רייגן בשנת 1986]