סרט חבר'ה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏מאפייני הסוגה: קישורים פנימיים
מ ←‏היסטוריה: קישורים פנימיים
שורה 2:
 
==היסטוריה==
הופעתו של המונח כהגדרה לסוגה, בסוף שנות השישים, התרחשה במקביל להופעתם של סרטים רבים שבמרכזם יחסי רעות ועימות בין גברים.{{הערה|1= דוגמה מוקדמת יותר היא הסרט The Defiant Ones בכיכובו של סידני פואטיה, בה אסיר לבן וגזעני נכבל לאסיר שחור. David Roediger, [http://www.umbc.edu/cadvc/foralltheworld/film/film4.php THE DEFIANT ONES, 1958]}} דוגמאות מובהקות לכך היו "[[הזוג המוזר (סרט)|הזוג המוזר]]" (1968), "[[קיד וקסידי]]" (1969), "[[קאובוי של חצות]]" (1969), "[[הפרט האחרון]]" (1973), "[[העוקץ]]" (1973), "[[המהמרים]]" (1974), ואחרים. חברות זו, לסברת כמה חוקרי סרטים, הייתה ביטוי ל[[געגוע|געגועים]] לתקופה של [[גבריות]] בוטחת או [[קינה]] על דעיכתה, כשנשים מודחות בסרטים ל[[שחקן|משחק]] בתפקיד שולי ומכני (מבחינה [[עלילה|עלילתית]]).{{הערה|1=Harry M. Benshoff, Sean Griffin, [http://books.google.com/books?id=Lz8VTqCy4RwC&pg=PA274 ''America on film: representing race, class, gender, and sexuality at the movie''], Blackwell: Carlton (Australia), 2004. עמ' 274}} סוגת סרטים זו המשיכה ליהנות מפופולריות לאורך שנות השבעים, השמונים והתשעים, כאשר [[סרט פעולה|סרטי פעולה]] רבים (לדוגמה, סדרת סרטי "[[נשק קטלני]]") ושפע סדרות טלוויזיה (לדוגמה, [[סטרסקי והאץ']]) הציבו במרכזם את הרעות בין זוג גברים [[הטרוסקסואליות|הטרוסקסואליים]]. ההתפתחות המרכזית הייתה הצימוד הרווח בין גבר שחור לגבר לבן, כמו בסדרת "נשק קטלני", בסרט "[[48 שעות]]" ובסרטים כמו "[[שבעה חטאים]]" או "[[המתווך (סרט)|המתווך]]", וצימוד בין גברים שחורים לנשים לבנות (כמו ב"[[שעת העכביש]]", "[[תיק שקנאי]]", "[[אספן העצמות]]" ו"[[האישה לבשה כחול]]").{{הערה|Philippa Gates, ''Detecting men: masculinity and the Hollywood detective film'', University of New York P: Albany, 2006, עמ' 200-202}}
 
מתחילת שנות התשעים, עם הופעת הסרט "[[מחשבות קטלניות]]" של [[אלן רודולף]] (1991), ובמיוחד עם הופעת הסרט "[[תלמה ולואיז]]" של [[רידלי סקוט]] התרחבה הסוגה להכיל גם סרטים על רעות נשית. סרטים אלו חלקו עם סרטי החברות הגברית את הנימה ה[[הומוארוטיקה|הומו-ארוטית]] ה[[הדחקה|מודחקת]], אך הדגש המרכזי בהם היה בהגעה לעצמאות, עצמיות ומרידה, ונעדרה מהם נימת געגועים מתרפקת לזמנים עברו.{{הערה|1=Michele Aaron, [http://books.google.com/books?id=5FGQkPr2-moC&pg=PA73 ''The body's perilous pleasures: dangerous desires and contemporary culture''], Edinburgh UP: Edinburgh, 1999, עמ' 73.}}