שען – הבדלי גרסאות

השענות נחשבה מתקופת ה[[רנסאנס]] ([[המאה ה-15]]) ועד ראשית [[המאה ה-20]] למקצוע מתוחכם, הדורש תשומת לב רבה לפרטים, יצירתיות ויכולת טכנית ברמה הגבוהה ביותר. ניתן להשוות את תדמית המקצוע דאז ל[[תכנות מחשבים]] במחצית השנייה של המאה ה-20. שענים ידועים נדדו בין ערי העולם, בנו שעונים על מגדלים מרכזיים וזכו לכבוד ולתהילה. למשל השען שבנה את השעון האסטרונומי של [[פראג]], הצרפתי [[אברהם לואי בראגה]], [[האחים רושט]] השווייצרים או ר' משה שפירא, שהתקין את השעונים ב[[בית כנסת|בית הכנסת]] [[זהרי חמה]] בירושלים. שענים אלה התחרו זה בזה ביצירתיות ובתחכום על ידי הוספת [[בובה מכנית|בובות מכניות]] או הוספת חוגות מדידה (למשל - תצוגה [[אסטרונומיה|אסטרונומית]] של מצב [[כוכב|כוכבים]] שונים וכדומה). בתי-מלוכה הזמינו שעונים מיוחדים משובצי יהלומים או בנויים באופן מיוחד, ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] נפוצה אופנה החושפת את מנגנון השעון ומפארת את עבודתו של השען. מאידך טרחו שענים על המצאת שעונים קלים ונוחים לאדם הפשוט. כך הומצאו [[שעון כיס|שעון הכיס]] ו[[שעון יד|שעון היד]].

 

 

לאחר [[שנות ה-50 של המאה ה-20]], כאשר ייצור שעונים עבר לייצור תעשייתי ובמיוחד לאחר [[שנות ה-80 של המאה ה-20]], כאשר עלות הייצור של שעונים הוזלה מאוד ונכנסו [[שעון דיגיטלי|שעונים דיגיטליים]] זולים יחסית, הפכו ייצור שעונים מכניים באופן ידני ותיקון שעונים לבלתי כדאיים כלכלית. כתוצאה מכך שענים רבים הפסיקו לייצר שעונים מחוסר ביקוש ומגמות ללימוד שענות נסגרו.