סרנדה (אלבניה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ r2.6.4) (בוט משנה: it:Saranda |
מ ←היסטוריה: קישורים פנימיים |
||
שורה 48:
ב-[[1912]] הוכרזה עצמאות אלבניה, ולאחר קביעת גבולותיה הסופיים ב[[פרוטוקול פירנצה]] ([[1913]]), נכללה בה סרנדה. עם זאת, [[יוון]] כבשה אותה עוד באותה שנה, אך נאלצה לסגת בעקבות [[הסכם לונדון (1913)|הסכם לונדון]]. במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] נכבשה העיר שוב בידי היוונים, והיא הייתה חלק מ[[הרפובליקה האוטונומית של צפון אפירוס]] אותה כוננה יוון בדרומה של אלבניה בין [[1914]] ל-[[1916]]. ב-1916 כבש את הרפובליקה כוח של [[מעצמות ההסכמה]], ובאזור סרנדה שלט צבא [[איטליה]]. ב[[ועידת השלום בפריז (1919)|וועידת השלום בפריז]] ([[1919]]) הוחלט להחזיר את האזור ליוון, אך לחץ איטלקי וחולשתה של יוון בעקבות תבוסתה ב[[מלחמת יוון-טורקיה]] הביאה לכך שהשטח יהיה בריבונות אלבנית.
באפריל [[1939]] כבשה איטליה תוך ימים ספורים את אלבניה כולה. בהוראת השלטונות האיטלקים הוחלף שמה של סרנדה לפורטו אדה (Porto Edda), על שם [[אדה מוסוליני]], בתו של [[בניטו מוסוליני]]. במהלך [[מלחמת איטליה-יוון]] כבשו היוונים מחדש את העיר, ב-[[6 בדצמבר]] [[1940]], אך הם נסוגו עם [[המערכה בבלקנים|פלישתה של גרמניה ליוון]] באפריל [[1941]], והעיר חזרה לידי איטליה. עם שחרורה של אלבניה מהכיבוש האיטלקי במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], חזרה העיר לריבונותה. במהלך המלחמה נחרב מנזר אגיאוי סרנטה, על שמו נקראת העיר.
לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי במדינה ופתיחתה לזרים בראשית [[שנות ה-90]], היא החלה להתבסס כמרכז תיירותי, בזכות חוף הים שלה וקרבתה לעתיקות בוטרינט, שהוכרזו בידי [[אונסק"ו]] כ[[אתר מורשת עולמית]] ב-[[1992]]. תיירים רבים מגיעים לעיר מ[[קורפו]], ו[[בית מלון|בתי מלון]] רבים הוקמו בה. בעשרים השנים שחלפו מאז נפילת המשטר הקומוניסטי, הכפילה העיר את אוכלוסייתה, מכ-16 אלף לכ-32 אלף. כ-10% מהתושבים הם יוונים. התיירות מהווה כיום את מקור ההכנסה המרכזי בעיר, ואחריה ה[[דיג]].
| |||