יואל ברי"ל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים |
מ ←עריכת הפתיח: קישורים פנימיים |
||
שורה 13:
}}
[[תמונה:Briil Psalms.jpg|ממוזער|250px|ספר תהילים בתרגום [[משה מנדלסון|מנדלסון]] ובביאור ברי"ל, ברלין תקנ"א]]
'''יואל ברי"ל''' ([[ראשי תיבות]]: '''בן ר' יהודה ליב'''; ב[[גרמנית]]: '''Joel Löwe''', '''לֶוֶוה'''; [[1760]] - [[11 בפברואר]] [[1802]]), מפעילי [[תנועת ההשכלה]] ב[[ברלין]], [[פרשני המקרא|פרשן מקרא]], [[בלשן]] ואיש [[חינוך]], מעורכי "[[המאסף]]".
התחנך בביתו של אחד מעשירי ברלין, אהרון יורש, חתנו של [[היינה פייטל אפרים]]. אחר כך עבד כמורה פרטי בביתו של [[דוד פרידלנדר]]. היה ידיד נעורים של [[יצחק אייכל]], ושניהם היו מצעירי תלמידיו של [[משה מנדלסון]]. כשהקים אייכל ב-[[1782]] את "חברת דורשי לשון עבר" ב[[קניגסברג]], היה ברי"ל נציגו בברלין, והם המשיכו לעמוד בקשר מכתבים והקדישו זה לזה את ספריהם.
ברי"ל עסק
ברי"ל היה מן הפעילים ביותר בפרסומים של אנשי תנועת ההשכלה בברלין. הוא כתב מאמרים ושירים ב"[[המאסף]]", כתב העת של המשכילים, ומראשית שנות התשעים היה גם עורך כתב העת ביחד עם [[אהרון וולפסון]]. במאמריו כתב בעד הרציונליזם וההשכלה וביקר את ההנהגה הרבנית. בעריכתם של וולפסון וברי"ל הפך "המאסף" לקיצוני יותר ויותר בעמדותיו בעד ההשכלה הרדיקלית ונגד האורתודוקסיה וההשכלה המתונה, ובמקביל הלכה והתמעטה תפוצתו עד שפסק להופיע ב-[[1797]]. ב-[[1794]] חיבר ברי"ל חוברת בעניין [[פולמוס הלנת המתים]] ובה תקף את הרבנים ואנשי ה"חברה קדישא" על התנגדותם לדחיית הקבורה. ב-[[1795]] עבר ברי"ל (ואיתו הוצאת "המאסף") ל[[ברסלאו]], ושימש כמורה ראשי בבית הספר המשכילי שנפתח שם בתמיכת השלטונות ה[[פרוסיה|פרוסיים]].
| |||