חסידות חב"ד – הבדלי גרסאות

=== הדור השני וקביעת המרכז בליובאוויטש ===

{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[דוב בער שניאורי]]}}

לאחר פטירת רבי שניאור זלמן מלאדי ב[[תקע"ג]] ([[1813]]) התמנה בנו הבכור, ר' [[דוב בער שניאורי]] ("אדמו"ר האמצעי") לאדמו"ר ובאותה שנה ב[[י"ח אלול]], הוא עבר לעיירה [[לובביץ']], בה כיהנו לאחר מכן אדמו"רי חב"ד יותר ממאה שנים. בינו לבין חברו, רבי [[אהרן מסטרשלה]], התגלעה מחלוקת בהבנת [[תורת החסידות]] ובעקבותיה הקים רבי אהרן חצר משלו אליו עברו חלק מחסידי חב"ד, אך חצר זו לא שרדה.

 

 

אדמו"ר הצמח צדק התפרסם גם בגין פעילותו הציבורית הרחבה נגד חוקי הצאר [[ניקולאי הראשון]] הידועות בשם "תיקון היהודים", בהם פגע בין השאר בחופש לימוד היהדות לילדים ונוער ובפעילותו הרחבה נגד [[גזרת הקנטוניסטים]]. מספר החסידים בתקופתו מוערך בלמעלה מ-25,000 בתי אב{{מקור}}.

 

=== הדור הרביעי והחמישי ===

עם פטירת ה"צמח צדק", ב[[י"ג בניסן]] [[ה'תרכ"ו]] ([[1866]]), הוא הותיר אחריו שישה בנים ושתי בנות (בן נוסף, רבי יעקב, נפטר בחייו). הבן הבכור, רבי ברוך שלום<ref>בנו רבי ברוך שניאור זלמן שניאורסון, היה אביו של רבי לוי יצחק שניאורסון וסבו של הרבי האחרון מליובאוויטש.</ref>, סירב לקבל על עצמו אדמו"רות, אך שאר בניו התמנו כולם לאדמו"רים. הצעיר בבנים אלו, רבי [[שמואל שניאורסון]] (מהר"ש) נחשב לממשיך הרשמי של החסידות בעקבות פסיקת [[בית דין (הלכה)|בית דין]] שמונה לדון בנושא. ר' שמואל נשאר בלובביץ' בעוד שאחיו הקימו את חצרותיהם בערים שונות. רק שושלת האדמו"רים שבלובביץ' שרדה יותר משני דורות.