סקראצ'ינג – הבדלי גרסאות

המונח '''סקראצ'ינג''' (Scratching) מתאר טכניקה לנגינת [[תקליט|תקליטי ויניל]], שמתבססת על הנעת התקליט קדימה ואחורה בתנועות קצובות בעת הנגינה. הנעת התקליט כנגד המחט יוצרת צלילי חריקה, שהפכו לסימן ההיכר של ה[[די ג'יי]] בתרבות ה[[היפ הופ]]. פיתוח הסקראצ'ינג מיוחס לדי ג'יי [[גרנדמאסטר פלאש]] שהביא את הטכניקה להופעותיו. הסיפור אומר כי באחד הימים בהם היה אצל ביתו של די ג'יי [[גרנד ויזרד ת'יאודור]] כשעוד היו ילדים, אימו של ת'יאודור קראה לו וכדי לשמוע אותה החזיק את התקליט בידו מה שיצר תנועה קדימה ואחורה (מה שהיום נקרא "בייבי סקראץ'"). גרנדמאסטר פלאש כ"כ נדהם מהתופעה הזו וכשחזר לביתו החל להתאמן על הטכניקה כשמצא שלא ניתן להשתמש בטכניקה כשהתקליט נמצא על יריעת הגומי המקובלת (שמפרידה בינו לבין הצלחת של הפטיפון), והחל להשתמש ב[[לבד]] כחומר הפרדה. ב-1970 הוציא גרנדמאסטר פלאש את התקליט הראשון שכיום נקרא [[מגה-מיקס]] "הרפתקאותיו של גרנדמאסטר פלאש על הגלגל" שכלל בתוכות סקראצ'ינג ומיקסוס בין קטעים (אחת הטכניקות שכיום היא בסיסית לתקליטן), זה היה פריצת הדרך האמיתית הראשונה. יכולת סקראצ'ינג מהווה מרכיב חשוב בהערכת הכישרון של הדי ג'יי; נערכות תחרויות עולמיות לבחירת ה'''"סקראצ'רים'''" המוצלחים ביותר. אחת החשובות שבהן היא הדי.אם.סי בחסות [[טכניקס]] שם מגיעים די.ג'יים מכל העולם על מנת להציג את כישוריהם. שניים מותיקי עולם הסקראצ'ינג הם קיו-ברט ומיקסמסטר מייק (מה[[ביסטי בויז]], האחרון הוגלה מן התחרות כי זכה יותר מידי פעמים ברציפות במקום הראשון ובעצם לא נתן לאף כישרון אחר להתבלט.