שיטת מצליח – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←עריכת הפתיח: רווח, הגהה |
|||
שורה 1:
'''שיטת "מצליח"''' היא [[ביטוי]] שגור ב[[סלנג עברי|סלנג העברי]] המתאר ניצול חוסר תשומת לב של הזולת, והשגת [[תועלת]] על חשבונו. שמה מבוסס על [[בדיחה]] המספרת על סועד המגלה בחשבון המסעדה חיוב בגין מנה בשם "מצליח", שלא זכורה לו. לשאלתו מהי מנה זו עונה המלצר: "פעם זה מצליח ופעם לא, הפעם – לא".
באִפיונה השלילי, והנפוץ יותר, מתקיימת השיטה בין שני גורמים שיש ביניהם מערכת יחסים עסקית או אחרת, היא בנויה על אי-הגינות ידועה מראש ומוסווית, וכוללת נסיון לבצע מהלך של גורם אחד המשפיע על הגורם השני. תוצאות המהלך תלויות בגורם השני ובאפשרותו לגלות את הניסיון. עם הגילוי באה הנסיגה מהמהלך.
השיטה נפוצה בעיקר בתחום ה[[כלכלה|כלכלי]], כך למשל: [[חברה (תאגיד)|חברה]] מסחרית מעלה את מחיר השירות הקבוע שהיא גובה מבלי ליידע את ה[[לקוח (כלכלה)|לקוח]]; זאת, מתוך הנחה שהלקוח הרגיל לקבל את החיוב החודשי לא ישים לב לשינוי. אם תתאמת ההנחה – זה יצליח; אם הלקוח ישים לב, ויערער על גובה החיוב – זה לא יצליח, והחברה תתקן את המחיר מבלי שנגרם לה כמעט נזק. יתכן והיא אף תתנצל ותודיע שמדובר בטעות.
הכלל הקבוע בשיטה, וממנו נגזר שמה, הוא: 'יצליח – יצליח, לא יצליח – לא יצליח'; ובמילים אחרות: קיים סיכוי שהניסיון לא יצליח, אבל כדאי לנסות.
שורה 9:
שיטת מצליח מתקיימת גם בתחומים אחרים של החיים.
* גורם כלשהו יכול להגיש תביעת סרק שאיננה מבוססת דיה, מתוך הנחה שהנתבע ייבהל מהתביעה ומהצורך להתמודד איתה ויסכים למהלך של פשרה. ראוי לציין גם את תופעת "חטיפת פסקי הדין" המבוססת על שיטת מצליח, ובה ממהר צד להגיש תביעה בלי ליידע את הצד השני ולזכות בפסק דין מהיר.
* בעל [[עסק]] מקזז הוצאות שאין לו ביטחון אם הן [[הוצאה מוכרת|מוכרות]] או לא לצורכי מס. אם לא תהיה ביקורת של מס הכנסה – יצליח. אם יעברו ספריו בדיקה – יבטל את ההוצאה.
* [[פוליטיקאי]] שנכשל בתפקידו ונקרא להתפטר, אינו ממהר לעשות זאת ומאריך את כהונתו מתוך הנחה שהציבור יהיה טרוד בעניינים אחרים והוא יצליח לשמור על כסאו. אם לא יצליח – תמיד יוכל להתפטר.
* נהג פוגע עם רכבו ברכב אחר, ממהר לצאת מהרכב ומאשים את הצד השני בפגיעה. אם יבהל הצד השני מצעקותיו – יצליח. אם לא – יצטרך להודות.
| |||