שיטת שנים-עשר הטונים – הבדלי גרסאות

ה[[מלחין]] ה[[אוסטריה|אוסטרי]] [[ארנולד שנברג]] הוא שהמציא את השיטה בשנת [[1921]] ותיאר אותה באופן פרטי לעמיתיו בשנת [[1923]] (שנברג 1975, 213). במשך 20 השנים הבאות הייתה השיטה כמעט בלעדית בשימוש [[האסכולה הווינאית השנייה]] ([[אלבן ברג]], [[אנטון וברן]], [[האנס אייזלר]] וארנולד שנברג עצמו). רודולף רטי, מצדד מוקדם בשיטה, אומר: "החלפת כוח מבני אחד ([[טונאליות]]) באחר (אחדות נושאית מוגברת) היא למעשה הרעיון הבסיסי שביסוד טכניקת שנים עשר הטונים," וטוען, כי מקורה בתסכול שפקד את שנברג בטיפולו באטונאליות חופשית (רטי, 1958). השימושבמידת בשיטהמה נעשהזה נפוץהיה בשנותבסיס החמישים,המחלוקת כאשרבין אימצושנברג אותהלתלמידו מלחינים כמו [[לוצ'אנו בריו]]ברג, [[פיירשהשתמש בולז]],בשיטה [[לואיג'יאך דאלאפיקולה]]היה וכן,יוצר אחריאיתה מותמהלכים שנברג,כמו [[איגור סטרווינסקי]]. אחדים מן המלחינים הללו הרחיבו את השיטה לכלל שליטה בהיבטים אחרים מלבד רמות הצלילים (כגון משך הצלילהרמונים, שיטתאו ההמשכיותמוותר והרצףעליה וכו'),בחלקים וכךמיצירותיו הפיקו מוזיקה [[סריאליזם|סריאלית]]. היו בהם אפילו כאלה,מתוך שהכפיפותפיסה אתשיש כללהוסיף יסודותלקיים המוזיקהולא לתהליךלהחליף הסריאליאותו.