דיני ממונות – הבדלי גרסאות

ב[[הלכה]], '''דיני ממונות''' הם תחום נרחב בו עוסקת בעיקר [[פרשת משפטים]] שב[[ספר שמות]], וה[[מסכת]]ות [[בבא קמא]], [[בבא מציעא]] ו[[בבא בתרא]] ב[[משנה]] וב[[תלמוד]]. דינים אלו הם מורכבים ומקיפים כמות גדולה של תחומים; יחסי [[שותפות (הלכה)|שותפות]] ושכנות, יחסי [[דיני נזיקין|מזיק וניזק]], הלכות [[:קטגוריה:משפט עברי: קניינים|קניינים]], [[גזל]] ועוד. בהלכה כמה מושגים ייחודיים למשפט העברי בתחום דיני הממונות, כגון [[מיגו]], [[גרמא בנזיקין]], חלוקה קטגורית של מזיקים ל[[ארבעה אבות נזיקין]] ואחרים.

==ההתייחסות לדיני ממונות==

 

חלק הארי של המשפט העברי הוא ההתייחסות לדיני ממונות, כפי שהם נידונים בבתי הדין העבריים. במשפט העברי ההתייחסות לתביעה מכל סוג שהיא נידונת בכבוד ראש, ובהלכה נפסק כי {{ציטוטון|דין פרוטה כדין מאה}}, כלומר אין כל הבדל בהתייחסות ההלכתית לתביעה של פרוטה לבין פרוטה של סכום גדול, ואין להקדים בדין התורה את אחד מהשניים. בניגוד להלכה רגילה, שאדם שואל מ[[רב]] לעצמו, שבו הוא רשאי לשאול אדם אחר המוסמך לפסוק ואינו חייב לפנות לבית הדין, הרי שבדיני ממונות על בית דין הפוסק להיות בן הרכב של שלושה דיינים{{הערה|{{משנה|סנהדרין|ד}}.}}, אלא שנחלקו החכמים בדין זה, יש שסברו שמדובר בדין מהתורה, וקיימת דיעה שמדובר ב[[תקנת חכמים]] שתיקנו שיצטרכו שלושה דיינים, שאז אין חשש שמא הדיין [[עם הארץ]], שהרי השניים האחרים בוחנים את דין התורה{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|ג|א}}}}. כמו כן, בניגוד לאיסורים בהם [[עד אחד נאמן באסורין|{עד אחד נאמן]], הרי שבדיני ממונות נצרכים שני עדים.

המחייב העיקרי בדיני אדם, הוא סברת ה"{{מונחון|ממוני גבך|ממוני נמצא אצלך}}. דינים המסתעפים מסברא הגיונית זו תקפים היו במשפט העברי, גם ללא כל רמז בתורה לדינים אלו, והם המחייב בכל דיני ההלוואות, גזילות, גניבות ודומיהם. שונים מכך הם דיני הנזיקין, בהם אדם ניזק על ידי אדם אחר, אך ממונו אינו קיים אצל המזיק כמובן, אלא אבד מהעולם. דינים אלו נתחדשו על ידי התורה למרות שאינם נלמדים מסברת "ממוני גבך", ולכן הם מוגדרים כ[[חידוש]]{{הערה|תוספות ב{{בבלי|כתובות|נו|א}}.}}.

 

 

 

==ראו גם==

[[שניים אוחזים בטלית]] • [[ארבעה אבות נזיקין]] • [[גזל]]

==הערות שוליים==

{{הערות שוליים}}