חומת ירושלים העות'מאנית – הבדלי גרסאות

בניית החומה החלה בצפון, שכן שם היוהיה נקודותשטח הפריצהמישורי הנוחותמול ביותר לעירהחומה, עקבשאיפשר המישורנקודות שמולפריצה החומהנוחות שםלעיר.<ref>כל מי שכבש את ירושלים, פרץ אליה מצפון, למעט ה[[ירדן|ירדנים]] ב-[[1948]], וחיילי [[צה"ל]] ב-[[1967]], שנכנסו אליה ממזרח.</ref> טבלאות ההקדשה מעל לכל שער בחומה כוללות גם את תאריך חנוכתו של השער על פי [[הלוח המוסלמי]], דבר המלמד כי עם השלמת החומה הצפונית התפצלו הבונים לשתי קבוצות: זוהאחת המשיכה בבניית החומה ה[[מערב]]ית, וזווהשנייה פנתה לבניית החומה ה[[מזרח]]ית. הכתובות מלמדות, למשל, כי [[שער שכם]] שבחומה הצפונית הושלם כבר בשנת [[1538]], ואילו [[שער ציון]] הדרומי נחנך בשנת [[1542]].<ref>אמנון כהן, "מפעלו של סולימאן המפואר בירושלים", '''[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]''' 57, עמ' 33</ref> עולה אפוא כי החומה נבנתה במהירות, והושלמה בתוך 4 שנים וחצי בלבד.

החומה נבנתה על ידי אלפי [[פועל בניין|פועלים]], בהם אנשי מקצוע כמו בנאים מומחים שהובאו מ[[קהיר]], מ[[חאלב]] ומ[[איסטנבול]]. את משכורתם שילם הסולטאן, וכסףותשלום נוסף ניתן להם גם מכספי [[מס]]ים ששילמו תושבי ארץ ישראל ו[[סוריה]]. כמו כן, אולצו תושביה הנוצרים של ירושלים לספק לפועלים חלק מהאבנים לחומה.<ref>אהרון ליש, "הקדש והתנחלות של דרווישים בארץ- ישראל בראשית התקופה העות'מאנית", '''[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]''' 35, עמ' 28</ref> בעבר נטען כי מנהל הפרויקט הגדול של בניית חומת ירושלים העות'מאנית היה אברהם קאשטרו (קסטרו), יהודי מ[[גירוש ספרד|גולי ספרד]] ששימש באותה עת כ[[שר האוצר]] ב[[מצרים]] תחת שלטון הסולטאן, ואף כונה "הממונה על בניין חומות ירושלים".{{הערה|שם=רשות העתיקות, החומה העות'מאנית}}{{הערה|שם=מדוע בנה סולימאן, 68|"מדוע בנה סולימאן המפואר את חומות ירושלים", עמ' 68.}} אולם, עולה כי זיהוי זה שגוי, וכי מנהל העבודה היה מוחמד צ'לבי אלנקאש, [[פקיד]] עות'מאני רם-דרג, שאף היה אחראי על גביית המסים.<ref>אמנון כהן, "האמנם נבנו חומות ירושלים על ידי אברהם קאסטרו?", '''[[ציון (כתב עת)|ציון]]''', מ"ז תשמ"ב, עמ' 418-407.</ref>

* '''בנייה על גבי חומות עתיקות''' – הבונים השתיתו ככל האפשר את החומה החדשה על שרידי חומות קודמות, וחסכו בכך בניית נדבכים רבים, וכן חציבת [[יסודות (בנייה)|יסודות]] בקטעים אלה.

* '''בניית חומה קצרה''' – בניגוד להיגיון הטופוגרפי, עלשעל פיו יש לכלול את הר ציון בתוך החומות, התחקו הבונים אחר התוואי הדרומי של החומה ה[[השושלת הפאטמית|הפאטימיתפאטימית]], שהותירה את הר ציון וואת [[עיר דוד]] מחוץ לעיר.<ref>ראו הערך [[חומות ירושלים]].</ref>

*'''שילוב כתליכותלי הר הבית בתוואי החומה''' - הבונים חיברו את החומה לאמצע [[הכותל הדרומי]] של [[הר הבית]], כך שהמחצית המזרחית, וכן כל הכותל המזרחי של הר הבית, הפכו לחלק מחומתמהחומה העירהחיצונית כולהשל העיר (ראו שרטוט). כל שנותר להם לעשות בקטע גדול זה הואהיה להוסיף שיניות חומה לכותלי הר הבית, כדי לשוות להםלקטע זה מראה אחידהדומה לשאר חלקי החומה.

* '''בניית חומה דקה''' – החומה העות'מאנית אמנם גבוהה, אך לאאינה עבה במיוחד: חלקיה העבים ביותר מגיעים ללא יותר משניים וחצימשני מטרים וחצי, וזאת לעומת חומות עריםבערים אחרות מהתקופהמאותה ההיאהתקופה, שנבנו בעובי של ארבעה מטרים לפחות.

גם אחרי שהסתיימה בניית החומה, דאג השלטון לתחזוקתה ושלומהולשלמותה. בשנת [[1556]], למשל, הובאנשפט אדם למשפט על כי חפר מחוץ לחומה ליד [[שער השבטים]] (באב אל-אסבאט,; נראה שהכוונה היא לשער האריות) באופן שעלול היה לערער את יסודות ביצורי העיר. ב-[[1557]] נשלחו ציוד וסכום כסף גדול מהסולטאן לחיזוק הביצורים ובניית חפיר סביב החומה במקומות הנחוצים.<ref>אמנון כהן, "מפעלו של סולימאן המפואר בירושלים", '''[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]]''' 57, עמ' 35</ref>