חומת ירושלים העות'מאנית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Noon (שיחה | תרומות)
שורה 67:
כמעט 400 שנה הקיפה החומה העות'מאנית את כל החלק המיושב של ירושלים והגנה על תושביה, אך במחצית [[המאה ה-19]] הלכה העיר והתפשטה אל [[היציאה מן החומות|מחוץ לחומות]]: [[שכונה|שכונות]] חדשות נוסדו בזו אחר זו, ועד [[מלחמת העולם הראשונה]] כבר גרו רוב תושבי העיר מחוץ לחומות. בתים רבים נבנו בצמוד לחומה מבחוץ, בעיקר סביב שער יפו, השער החדש ושער שכם, עד כי לא ניתן היה לראות את החומה באזורים אלה. בקטעים רבים החומה הפכה לקיר סתמי בירושלים, ללא משמעות הגנתית או ביטחונית. ביום פקודה, כאשר [[כיבוש ירושלים בידי הבריטים|צרו הבריטים על ירושלים]], לא נעשה בחומה שימוש צבאי טקטי כלשהו. הטורקים ברחו מירושלים, מבלי שירו ולו ירייה אחת מתותחיהם שעל החומה.
 
בתקופת [[המנדט הבריטי]] ראו השליטים הבריטים בחומה פנינה [[אדריכלות|אדריכלית]] ואחד מסמליה של המורשת ה[[היסטוריה|היסטורית]] של ירושלים. מושל ירושלים הראשון, [[רונלד סטורס]], קבע כי יש להסיר את כל הבתים הצמודים לחומה מבחוץ, כדי לחשוף את מלוא החומה לעין כול. הוא הזמין [[תכנון עירוני|מתכנני ערים]] מ[[אנגליה]] שיקבעו [[תוכנית מתאר מקומית|תכניות אב]] לעיר, תוך הקפדה על יצירת [[חגורת ירק|חגורת יֶרֶק]] (Green belt, אזור חיץ ירוק) סביב חומת העיר העתיקה. כך, למשל, הייתה [[תוכנית מקלין]] משנת [[1918]], [[תוכנית גדס (ירושלים)|תוכנית גדס לירושלים]] מ-[[1919]], ו[[תוכנית גדס-אשבי]] מ-[[1922]].{{כ}}<ref>[[דוד קרויאנקר]], '''אדריכלות בירושלים''', פרק המבוא, כרך ד: '''הבנייה בתקופת המנדט הבריטי''', ירושלים: [[הוצאת כתר|כתר]], 1989.</ref> הריסת הבתים הצמודים לחומה החלה רק בשלהי תקופת המנדט, ולא הושלמה עד יציאת הבריטים מהארץ.
 
בקרבות [[מלחמת העצמאות]] ב-[[1948]] נחלו ה[[פלמ"ח]], ואחר ו[[צה"ל]] [[הרובע היהודי במלחמת העצמאות|מפלה קשה]] בהגנת [[הרובע היהודי]]. את קולר האשמה תלה אז [[דוד בן גוריון]] בחומה, שהפריעה, לטענתו, למגינים בדרכם פנימה. במשך 19 שנות [[הקו העירוני|העיר החצויה]] לא נעשה דבר עם החומה, שכן חלקים עיקריים בה נשענו על [[שטח הפקר|שטחי הפקר]] ושמשו כעמדות ירי של [[הלגיון הירדני]]. שבוע אחד בלבד לאחר איחוד ירושלים ב[[מלחמת ששת הימים]] ב-[[1967]], הזכיר בן גוריון את אחריותה של החומה לכישלון הגנת הרובע היהודי, וקרא להרוס אותה:
{{ציטוט|תוכן="צריך להרוס את חומת ירושלים, היא איננה יהודית. היא נבנתה על ידי סולטאן טורקי במאה ה-16. אנו רוצים שירושלים תהיה עיר גדולה, אחת. חשוב לנו [[הכותל המערבי|הכותל]], והוא עומד וקיים, ואילו להריסת החומה יהיה ערך [[פוליטיקה|פוליטי]] עולמי. אז יידע העולם שיש ירושלים אחת, ובה אפשרי מיעוט ערבי."|מקור=אסיפת רפ"י בבית הרופא בירושלים, 19 ביוני 1967}}
הדברים זכו לביקורת קשה מצד [[אינטלקטואל|אנשי רוח]] רבים, ובהם ה[[סופר]] [[ש"י עגנון]] שאמר: {{ציטוטון|בן גוריון אמר הרבה שטויות בחייו. הצעתו להרוס את החומה היא היותר גדולה}} (דברים שאמר לאחר סיור בעיר העתיקה, 25 ביוני 1967). גם הסופר [[יצחק שלו]] לא חסך את שבט לשונו, ובמכתב תגובה ארוך שפורסם ב[[עיתון]] [[הארץ]] ב-22 ביוני 1967, כתב בין היתר: